בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המרחק הקצר בין אלכס פרגוסון לניצן שירזי

המאמנים הם גם גיבורים וגם קורבנות. מאמן שמביא קבוצה לצמרת נדרש לעשות כך גם בעונות הבאות. אח"כ מגיעות ההשמצות

תגובות

מי שצפה במשחק התיקו העלוב של מנצ'סטר יונייטד נגד ניוקאסל (ובטח שאחרי ההפסד לקריסטל פאלאס בגביע הליגה) התרשם בוודאי מהשינוי שחל בשפת הגוף של המנג'ר, סר אלכס פרגוסון. הוא נראה רופס משהו, כאילו קפצה עליו הזקנה בתוך זמן קצר. רק לפני פחות מחודשיים הביסה קבוצתו בקלות את ארסנל הגאה של ארסן ונגר בתוצאה המהממת של 2-8. 76 אלף הצופים באולד טראפורד הריעו לו בהתלהבות ונדמה היה שתהילתו לא תיפגם לעולם.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

בשבת שעברה, אחרי שניוקאסל התמודדה בהצלחה רבה עם יונייטד, נשבה קרירות רבה כלפי המאמן מצד יציעי הבית שלו. עוד כמה הפסדים והמורל בקרב הקהל המפונק יתערער, הרטינות יגברו ולא אתפלא אם נשמע גם קריאות בוז, או לפחות הערכות מפוכחות של אוהדים ותיקים שיביעו הערכה רבה להישגיו ההיסטוריים של פרגוסון, אבל יטענו שהגיע הזמן לחילופי משמרות.

למען האמת, פרגוסון לא השתנה עד כדי כך, הוא עדיין מסוגל להוציא את המקסימום גם משחקנים בינוניים יחסית, אבל עוד לא קמה הקבוצה שתנצח כל הזמן לאורך שנים ארוכות.

רויטרס

כאשר ליברפול הגדולה ספגה שער שני מארסנל באיצטדיון הבית שלה אנפילד בדקה האחרונה בשנת 1989 ושמטה בכך את האליפות, לא חלם איש שהיא לא תזכה בה שוב עד עצם היום הזה. ייתכן שגם פרגוסון לא יזכה עוד באליפות, אין לדעת. אבל לא ניתן לערער על המסקנה, שגורלם של מאמני הכדורגל איננו קל במיוחד, ושהם הופכים שעיר לעזאזל דווקא אחרי שהביאו את קבוצותיהם להישגים, שהם מעצם טבעם זמניים ובני חלוף.

התנודות בגורלם של המאמנים או המנג'רים הן סיכון מקצועי הכרחי. דווקא הדוגמה של פרגוסון מעידה שניתן להשיג יציבות מסוימת אפילו בתפקיד הזה, אבל זה רק מוכיח עד כמה האיש הצליח בעבר. המאמנים הם גם גיבורים לשעה וגם קורבנות של הצלחתם. מאמן שמביא קבוצה בינונית לצמרת הטבלה נדרש לעשות כך גם בעונות הבאות. אחר כך מגיע תור ההשמצות, הפיטורים ופולחן האישיות התורני שמתועל למאמן הבא.

קחו לדוגמה את ניצן שירזי או את מוטי איווניר. המאמן המפוטר של הפועל חיפה, שהצליח מאוד בקבוצת הנוער המתוקשרת של מכבי תל אביב, ונחשב לאיש מקצוע רהוט ונעים הליכות. תקופת עבודתו בהפועל חיפה (בית קברות ידוע למוניטין של מאמנים שאפתניים) הפכה אותו לשבר כלי. החיוך הנצחי שלו הפך למעין עווית מלאכותית, עיניו כבויות והבעת פניו אומללה. כולנו יודעים שלא ניתן להצליח בהפועל חיפה, אלא אם כן המאמן מוצף במשאבים, כפי שהיה בעידן אלי גוטמן. כל זה לא מציל את שירזי מביקורת חריפה, ולעתים גם כמעט אלימה.

איווניר הוא הבא בתור. הצלחה בדרבי מביאה לתקופת רגיעה קצרה; כישלון ממיט עליו את זעם האוהדים המאורגנים בכנופיות קולניות. קשה למדוד את השפעת המאמן על הכדורגל, אבל קל מאוד למדוד את ההשפעה הממארת של הכדורגל על המאמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#