היה ונהנה

כדורסל מכללות באולם הפחים

הקהלים הרעישו אולמות, זרקו ניירות טואלט, זימברו בזמבורות והעלו מופע יצירתי. השחקנים ראו, הפנימו ונהגו כאילו הם בקולג'. תענוג

אייל גיל
אייל גיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אייל גיל
אייל גיל

לרוב, חייבים להודות, הרמה בליגת העל היא לא מי יודע מה. הבעיה שגם האווירה מסביב לא מצליחה לפצות. את האולמות מאפיינים יותר מדי כיסאות ריקים, אוהדים מפוהקים ומעודדות משועממות, שמכניסים את השחקנים לנמנום עמוק. לכן היה כיף להיות אתמול באולם הפחים. הרמה, כרגיל, לא היתה משהו, אבל איזה משחק. לכן סלחו נא אם השורות הבאות לא יעסקו בניתוח מקצועי גרידא המאבחן את הסיבות לניצחון חולון על ירושלים, אלא דווקא בשטף חווייתי יותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

כי התיאור המדויק ביותר למה שאירע אמש הוא משחק מכללות למהדרין, במובן החיובי כמובן. הקהלים החליטו מההתחלה כי מדובר בקרב אישי בין שני המחנות (באתר המינהלת, לאור אירועי הימים האחרונים, כינו בגמלוניות את המשחק "הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי") והרעישו אולמות, זרקו ניירות טואלט, זימברו בזמבורות והעלו מופע יצירתי, בו הנמר החולוני משפיל ומתעלל בנמר עם חולצה אדומה. השחקנים ראו, הפנימו ונהגו כאילו הם בקולג'.

אווירה של משחק מכללות. אולם הפחים, אתמולצילום: ספי מגריזו

התקפות טסו מצד לצד, שחקנים חטפו כדורים כל דקה. חסימות, דאנקים, האלי-הופים ומהלכי היילייטס התעופפו לכל עבר. עבירות, פציעות לא נעימות וזריקות חסרות כיוון מבחוץ ריחפו מעל. הספסלים נשארו מחוץ לתמונה ולא הצליחו להשליט סדר בכאוס האקדמי שפשה בפארקט. אולי כלל לא ניסו. כי כדורסל מסודר זה נחמד ומוערך, אבל לרוב לא מלהיב. ואתמול בפחים היה בהחלט מלהיב. נחמד שלפעמים מתחשבים גם בצופה ששילם על כרטיס ולא רק בזה שמשלם את המשכורת.

כמובן שניתן לקטר על הרמה והשכונתיות. אפשר בקלות לוותר על הריבים והאלימות, הקללות המכוערות של אוהדי חולון שעוגבים קבוע על ספסל האורחת, וגם על צחנת השתן הקבועה. אבל בערב כזה של מתח, הצגה מצד הקהלים ותצוגת רצון, אמוציות ומהלכים מקפיצים מצד השחקנים, לא ממש מתחשק להתלונן. בשביל זה יש את שאר העונה, לא?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ