בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיבת החמש מחזור 15: פחד, תיעוב ורומנטיקה בליגת העל

החוליגנים מרימים את הראש, מצבה של מכבי ת"א כמרחק בין שרן ייני לנועם שוהם והסיבוב הרומנטי של קרית שמונה. 5 הערות על מחזור 15

3תגובות

1. קהל שבוי - האירועים האלימים האחרונים, בהם היו מעורבים אוהדי מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, הם רק חלק קטן משרשרת ארוכה וכואבת של הפרת החוק והסדר. יש לגנות בכל תוקף את ההתנהגות הנלוזה הזאת, אבל חשוב גם להבין מהיכן היא מגיעה. מבלי לקבל לרגע את ההתנהגות הברברית הזו, יש להבחין בין אנשי התרבות הגבוהה, שיכולים לבחור על פי טעמם וניסיונם לאיזו הצגה או קונצרט הם הולכים, לבין הקהל בטריבונות, לו אין את הפריבילגיה הזו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

בקלישאה שטוענת כי "אשה אפשר להחליף, קבוצה לא", יש לא מעט מן האמת. בניגוד לקהל הקונצרטים וההצגות, שיכול מדי שנה להחליף או לחדש את המנוי שלו, לפילהרמונית, לסימפונית, להבימה או לקאמרי, אוהד מכבי תל אביב לא יכול פתאום לבחור במכבי חיפה או הפועל עכו כבחירת לבו, בגלל שזו מציגה לפתע יופי של קונצרטים על הדשא. בטח שלא להפועל תל אביב. אוהדי הכדורגל, אם כך, הם בבחינת קהל שבוי. וקהל שבוי, הוא קהל כבוי? בדיוק ההיפך!

נמרוד גליקמן

כשרואה אותו אוהד - שקבוצתו היא בבחינת כל עולמו כמעט - את השחקנים אדישים, חסרי ביטחון או יכולת, הוא מתרעם, זועם, כועס. כשמדובר באדם עם קצת שכל בקודקודו, זה יסתיים בהבעת אכזבה קולנית או איום לא אמין של "אני עם הקבוצה הזו סיימתי". אצל החוליגנים זה רק מהווה תירוץ למעשי האלימות המתועבים. אבל שני סוגי האוהדים האלה מפחדים מדבר אחד - שניהם יודעים ש"האהבה נגמרת, כשהכעס הופך לאדישות" (ניוטון, עספור). ושניהם מבועתים מהאפשרות הזאת.

2. מות המכביזם - אם מישהו עוד היה צריך הוכחה לכך שהמכביזם הלך לעולם שכולו טוב, נצחונות ושמעון קורק, קיבל אותה בדקה ה-92 באצטדיון טדי. ולא מדובר בזה שהצהובים בחרו לשחק את משחק הרדיוס דווקא במגרש של היריבה השנואה מהבירה אלא בנגיעת היד של שרן ייני - מי שנחשב לאחרון המכביסטים. ייני עלה לקבוצתו בשתי נקודות אחרי שהושיט את ידו כדי להציל כדור שעשה את הדרך הבטוחה לפנים שלו. תגידו שזה היה אינסטינקט - פעולה לא נשלטת - אבל לקלינגר, נועם שוהם ועמית לוי זה לא היה קורה. הם היו סופגים את הכדור לפנים וחוזרים הביתה עם 3 נקודות.

ניר קידר

3. לא רוצה, לא צריך - יש קבוצות שלא מגיע להן לקבל כלום, בטח שלא מתקן כמו איצטדיון המושבה, אבל יש קבוצות שלמרות שלא מגיע להן - הקהל שלהן מרוויח את זה עבורן. ולא מדובר במספרים הנמוכים שמגיעים למשחקים של מכבי פתח תקוה - את זה עוד אפשר להבין, אבל זה ששחקן כמו טל בן חיים אומר השכם והערב כי הוא רוצה ללבוש את האדום של הפועל תל אביב וזה עובר בלי שמץ של מחאה ממעט האוהדים שכן מגיעים - את זה כבר אי אפשר להבין. ולא מדובר פה במשחקי כבוד, אלא בשחקן שפוגע בקבוצה. מעבר לאדום שספג בתבוסה לעכו, יש את חוסר החשק המופגן, הספרינטים המעטים והתחושה שהמגה סטאר לובש את המדים האלה בטעות. על זה אוהדי מכבי פתח תקוה לא צריכים לשתוק, גם לא אלה ממשפחת לוזון.

4. קו פרשת המים - "נראה לי שאנחנו בדרך לעונת שיא", אמר דוד רביבו אחרי משחק הניצחון המרשים בדוחא. עונת השיא של הצהובים-אדומים מעיר הנמל היתה ב-2007 כאשר אחרי 15 מחזורים היו במאזנה 29 נקודות (היום 30), אבל משם הגיעה הנפילה כאשר עד סוף העונה בת 33 המחזורים צברו רק 13 נקודות נוספות. המבחן של אשדוד מתחיל עכשיו.

5. רומנטיקה בסיבוב - כבר 15 מחזורים שעירוני קרית שמונה ממלאת בהצלחה יתרה את חסרונן של הקבוצות "הגדולות". שחקניו של רן בן שמעון נכנסו היטב לואקום שהותירו מכבי חיפה ומכבי תל אביב, ומאפשרים לכלל אוהדי הכדורגל בישראל (טוב, חוץ מאלה של הפועל תל אביב) נגיעות קטנות של רומנטיקה נאיבית שנדמה לעתים כי חלפה מן העולם. קרית שמונה, הפועל תל אביב, מ.ס. אשדוד, הפועל עכו ורמת השרון - האמנתם שכך תיראה הצמרת בתום הסיבוב הראשון?

נמרוד גליקמן

השתתף בכתיבת הטור: רן קוכמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#