בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העמיר פרץ של ליגת העל

חג החנוכה לא האיר פנים למכבים, הקשר של מאמן בית"ר י-ם לשר הביטחון ההוא וקבוצה קטנה אחת שמתנהלת כמו גדולה (על המגרש). 5 הערות על מחזור 17 בליגת העל

תגובות

1. זה לא היה חג המכבים. מתוך 4 קבוצות המשתייכות לאגודה שאמורה לחגוג בימי החנוכה, רק קבוצה אחת (מכבי פתח תקוה) לא הפסידה. היא גם לא ניצחה, כי בכל זאת מדובר במכבי פתח תקוה של 2011/12. מכבי חיפה ומכבי תל אביב המשיכו בשלהן ושוב מתחו לשווא את מיתרי התקווה של האוהדים. הרי הצהובים והירוקים בטוחים שבעונה משוגעת כזאת הכל אפשרי וכמו שפיני גרשון נהג לומר, בסוף הסטטיסטיקה ופערי האיכות מתיישרים ועושים את שלהם.

המכבים מאמינים שלקרית שמונה ייגמר הדלק איפשהו בצומת מחניים בעיצומו של הסיבוב השני, הפועל תל אביב תתפרק מנכסיה בינואר ולמ.ס אשדוד יתאכזר הגורל והיא תצטרך לשחק גם מחוץ לאצטדיון הי"א. אבל גם אם כל התרחישים הללו היו מסתדרים לטובת מכבי תל אביב וחיפה - זה לא באמת היה משנה, כי בעונה כמו העונה הנוכחית, זה שהדברים יהיו תלויים בהם זה הדבר הכי רע שהם יכולים לבקש. חג המכבים? מקסימום מרד הק"שמונאים.

ניר קידר

2. יובל נעים מודל 2011 הוא המקבילה לעמיר פרץ מודל 2006. פרץ, רב סרן באפסנאות שקיבל את תפקיד המפקד העליון של הצבא מטעמים פוליטיים, מזכיר במידת מה את יובל נעים, מאמן דרג ג' במקרה הטוב שבזכות קשרים והסכמים "קואליציוניים" מפוקפקים קיבל מועדון מפואר בקנה מידה ישראלי.

נעים הוא הפרץ של קיץ 2006 שאחרי כמה ימים של לחימה בגבעות המקוללות ההן התפאר בהישגים והבטיח שהמזוקן השיעי לא ישכח את השם שלו. כמוהו, גם נעים פתח טוב בעיקר בזכות נאומי רעל וניצול אפקט ההפתעה. גם הוא כמו פרץ גמר מוקדם, מוקדם מדי. ובקצב הזה גם לו כמו לפרץ יקשרו את המילה "השנייה" בכל צעד שיעשה. המרחק בין "לבנון השנייה" של פרץ ל"ליגה השנייה" של נעים מעולם לא היה קרוב יותר. מה עוד שהעתיד של בית"ר נראה אותו הדבר גם כשלא מסירים את כיסוי המשקפת.

עבדאללה שמא

3. עירוני קרית שמונה מנצלת את מיתוגה כ"קבוצה קטנה". מוליכת הטבלה ניצחה העונה 11 פעמים, 6 מהן בתוצאה 0-1 המושמצת. רק 5 פעמים כבשה ההתקפה הצפונית יותר משער אחד במשחק והיא מדורגת רק כהתקפה השמינית בליגה. נתונים שאם מכבי תל אביב או מכבי חיפה היו מגיעות אליהם מאותו מיקום בטבלה היו מזכים את הקבוצה בשריקות בוז מהיציע וקיטונות של בוז במדורי הספורט.

אבל לקרית שמונה מותר, כי היא עושה את זה בסטייל והסיפור שלה רומנטי – והרי מהו הכדורגל אם לא המרדף אחרי הסיפור הרומנטי הבא. מה עוד שהקבוצה של רן בן שמעון לא עושה כמעשה יוון באליפות אירופה ההיא ב-2004 ומתבטלת בפני היריבות ועוקצת, אלא היא שולטת ומגיעה למצבים - אך יותר חשוב, היא לא סופגת. ההגנה הטובה בליגה שספגה רק 8 (!) שערים היא בעיקר תוצאה של תלכיד. אין כאן בית ספר להגנה או מערך חדשני, אלא חבורה נטולת אגו שעובדת אחד בשביל השני. זה משהו שיכול לקרות רק בקבוצה קטנה שמתנהלת כמו קבוצה גדולה - רק על המגרש.

ספי מגריזו

4. בהפועל פתח תקווה קיבלו תיאבון אחרי רצף התוצאות הטובות לאחרונה ועתרו לבית המשפט המחוזי בדרישה להשיב למאזנה את 9 הנקודות שהורדו לה בעקבות הליך הפירוק שהוחל עליה. 9 הנקודות היו מציבות את המלאבסים במקום ה-12, עם הרבה אוויר לנשימה וביום בהיר אפילו מקום המאפשר פזילה לחלק העליון של הטבלה בליגה המטורפת הזו. המפרק הפתח תקוואי הגדיל והצהיר אחרי דחיית העתירה כי יערער לעליון ו"ימצה את כל האפשרויות".

האפשרויות של פתח תקווה צריכות להיות ממוצות במגרש ובשוק ההעברות ולהסתכם שם. כל עתירה של המועדון למוסדות המשפט והחוק במדינה מהווה לעג לרש כי הרי אם היו עומדים בתקנון ההתאחדות, הפועל כפר סבא היתה צריכה לשחק בליגת העל ואילו איצטדיון המושבה היה צריך לארח את בני לוד והפועל ירושלים, בין היתר.

ניר קידר

5. יומיים לפני עוד קרב בין בית"ר ירושלים והפועל תל אביב הראש חושב מחזור אחד קדימה. לא ממתין שם דרבי תל אביבי, גם לא חיפה-הפועל, אלא קרית שמונה שמגיעה לאצטדיון הי"א באשדוד. לא יהיה שם משחק גדול, קרוב לוודאי שאפילו לא יהיו יציעים מלאים, אבל המשחק הזה יגלם את כל מה שהעונה המדהימה הזו זימנה לנו - שתי קבוצות שהגיעו לשם בגלל שנהנו מהפקר בניית הקבוצות הגדולות והנטישה הבלגית הגדולה, אבל לא מפחדות ומנסות להציג עצמן כמשהו שהן לא. שתי קבוצות שמעל הכל הן יעילות.

ניר קידר

אין שם כותרות והכרזות של "מלחמה על הסמל", "בשביל הקהל" או "להציל את הפריפריה" – נטו כדורגל שמגיע מהמקום הכי טהור ממנו הכדורגל צריך להגיע: הענקת ההזדמנות לשחקן שלא זוכרים את השם שלו אבל אומרים "תראה את מספר 3 של קרית שמונה" או "וואו, מספר 7 באשדוד מדהים, מאיזו מדינה הוא הגיע?". המשחק הזה ישמש עבור ה"גדולות" כמו ששולחן ליל הסדר משמש לאנשי עסקים מצליחים, פעם בשנה כשאתה כמו כולם, נהנה מהדברים הקטנים, נזכר במסורת הכי בסיסית שיש, מתרווח לאחור ובעיקר נהנה – כי שם כבר אין מה להפסיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#