בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התפקיד האמיתי של "משחק העונה האלטרנטיבי"

על "משחק העונה", "פריפריה", "גדולות, "קטנות" והעימות בין קרית שמונה לאשדוד, שהתוצאה בו, מסתבר, היתה המועדפת על התקשורת

5תגובות

1. התקשורת מאוד לא אהבה את "משחק העונה האלטרנטיבי" בין מ.ס. אשדוד לעירוני קרית שמונה. האכזבה היתה כל כך גדולה ולכן הולידה סוג של אלימות. ביום שאחרי, סיפרו הכותרות כי "העכבר הוליד עכבר" ("הארץ"), שהעסק "גדול עליהם" ("ידיעות אחרונות") וששני המועדונים "חופרים חליפות" ("מעריב"). הטקסטים עצמם עסקו בעיקר בפער הגדול שבין ההבטחה לקיום. נטען ששתי הקבוצות "פיספסו את ההזדמנות", ש"פני הליגה כפני המשחק אתמול" ושאלה רטורית נמרחה בווריאציה כזו או אחרת בכל העיתונים: "ככה נראה משחק עונה?".

השאלה היא מה מקור האכזבה ומהי סיבת האלימות. האם קרית שמונה ואשדוד הציגו משחק שונה באופן קיצוני מיתר משחקיהן העונה בליגת העל? האם מאמניהן הבטיחו כדורגל איכותי במיוחד באותו יום שני מדובר? אלו שאלות שספק אם התקשורת יכולה לענות עליהן בכנות. נדמה לי שאם עוקבים במדויק אחרי המהלך המלא שהוביל להכתרת המשחק כ"משחק העונה" ובהמשך לאכזבה ממנו ולהשתלחות בעקבות האכזבה, אפשר ללמוד משהו על הצורך האמיתי שממלא הכדורגל הישראלי עבור צרכניו ובתפקיד של התקשורת בכל הטקס הזה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

ניר קידר

2. מובן שכדי להתאכזב צריך להחזיק בציפיות; ומובן שכדי להחזיק בציפיות צריך להכיר היטב את מושא הציפיות; ומובן שכדי להכיר את מושא הציפיות צריך לצפות במשחקיו באופן קבוע ולאורך זמן. השאלה היא האם עורכי העיתונים ועורכי משדרי הרדיו והטלוויזיה - למעשה, "התקשורת" - אכן צפו ברוב משחקיהן של קרית שמונה ואשדוד העונה? ואם צפו, האם כל כך התרשמו?

התשובה היא לא. והיא קשורה בעיקר לצ'רלטון, החברה שאמורה לשדר את משחקי ליגת העל. ובכן, צ'רלטון עשתה לה נוהג להעביר מספר מועט של משחקים בכל שבת. השבוע, למשל, נגרם עוול אמיתי לחובבי ליגת העל: רמה"ש הצליחה למחוק פיגור 3-0 מול באר שבע, מכבי חיפה הובכה בראשל"צ, שוחק הדרבי הראשון באיצטדיון המושבה בפ"ת - ואת כל המשחקים האלה לא ראינו.

צ'רלטון מעדיפה לחסוך עלויות הפקה ולשדר לרוב שני משחקים בלבד - בדרך כלל משחקיהן של הגדולות, שמבטיחות רייטינג גבוה יותר - וגורמת לכך שמרבית האנשים, ביניהם אותם עורכי מדורי הספורט, לא באמת מכירים את קבוצות ליגת העל. בהיעדר ידע, הם מסתמכים על שלושה פרמטרים אחרים: טבלה, כתבים ותקצירים. מאחר שבטבלה כתוב שקרית שמונה ראשונה ושמ.ס. אשדוד שנייה, ומאחר שכתבי הקבוצות תמיד ירצו לקדם את מושאי סיקורם, ומאחר שבתקצירים תמיד מראים את הדקות הטובות של המשחק - נוצר מצג מסוים שהריח כמו פוטנציאל לפמפום.

כמובן שאת פמפום "משחק העונה" צריך להבין בראש ובראשונה על רקע כלכלי - הרצון לעשות כסף. כלומר, לייצר סיפור גדול שימכור עיתונים ויעלה אחוזי צפייה והאזנה. לסיפור של קרית שמונה ואשדוד קראו "פריפריה". עבור התקשורת, "פריפריה" זה תמיד טוב. כי פריפריה זה רומנטי, אחר, אלטרנטיבי. מה כל כך רומנטי בפריפריה? שהיא לא מרכז. ומה כל כך מיוחד בזה שהיא לא מרכז? שזו בעיקר ההזדמנות של אנשי גוש דן - "בכירי התקשורת" - לפצות את כל ה"מסכנים" האלה, שגרים בכל ה"חורים" האלה, על שנים של קיפוח.

3. כך שנוצרה סיטואציה כמעט מושלמת: הטבלה, הכתבים, התקצירים, רגשות האשמה, הרומנטיקה, האלטרנטיביות - הכל הונח שם, במשחק בין קרית שמונה לאשדוד. הכל, מלבד הכרה אמיתית ביכולת הבינונית של שתי הקבוצות. ובכן, כשהכסף מונח על השולחן, העובדות מתבקשות להתפנות בשקט החוצה וכדי לסלק את העובדות מגייסים את כלי הנשק המוכרים: כתבות, ראיונות, ידיעות וטורים. וגם קלישאות. אחת הגדולות היא זו שניתן היה לקרוא כמעט בכל טקסט שקדם למשחק: "החולשה של הקבוצות המכונות 'גדולות' לא מורידה מההישג של קרית שמונה ואשדוד".

ניר קידר

זו קלישאה כל כך ריקה, שקצת מביך להפריך אותה. ובכל זאת: האם החולשה של הגדולות לא מורידה מההישג של קרית שמונה ואשדוד? באמת? הרי אם הגדולות היו משחקות כמו "גדולות", ברור שקרית שמונה ואשדוד לא היו ממוקמות ראשונות. ואם הן לא היו ראשונות, ההישג שלהן בהכרח לא היה גדול כפי שהוא מצטייר כעת. ובאשר לצימוד "מכונות גדולות": מי בדיוק מכנה אותן "גדולות" אם לא התקשורת עצמה? והאם הן באמת רק "מכונות גדולות"? האם הן לא גדולות באמת - מבחינה תקציבית, מבחינת היסטוריה, מבחינת היקף אוהדים? למעשה, זו קלישאה שתפקידה לטשטש את המציאות ולהגחיך אותה, כדי שמלאכת ניפוח הבלון תימשך ללא הפרעה.

4. המוטיבציה לניפוח בלונים קשורה גם למהות אחרת של הבלון: ההתפוצצות. למעשה, בכל פעם שהתקשורת מנפחת בלון (ציפייה), צריך להניח שהעונג האמיתי יושג רגע לאחר הפיצוץ (האכזבה). כי הפיצוץ כרוך בתסכול, והתסכול כרוך באלימות, והאלימות כרוכה בהוצאת אגרסיות, והוצאת האגרסיות כרוכה בעונג.

המהלך, אם כן, פשוט: בכל פעם שנוצרת סיטואציה שמצביעה על אפשרות לעשיית כסף, מסופר סיפור מוגזם. תפקידו של הסיפור המוגזם הוא למעשה לאכזב. תפקידה של האכזבה הוא לתת לגיטימציה לאלימות. תפקיד האלימות הוא לשמש פורקן לאגרסיות. תפקיד פורקן האגרסיות הוא לענג. הכדורגל הישראלי - ואולי הספורט הישראלי בכללותו - מענג הרבה אנשים משום שהוא האגם אליו מתנקזות האגרסיות. תקשורת הספורט היא בסך הכל המרזב. קרית שמונה ואשדוד אולי לא הבינו, אבל תפקידן ב"משחק העונה האלטרנטיבי" היה בסך הכל להתקשט, להתאפר, להתבשם, להגיע למגרש ולקבל פיצוץ לפנים. זהו, עכשיו כולם רגועים.

גליצ'ים | לא ייאמן!

אוהד בית"ר ירושלים דני מור התקשה להאמין. "זה נכון מה שפרסמת?", הוא שאל את אופירה אסייג בתדהמה, "זה נכון? כי לא האמנתי למה ששמעתי, לא האמנתי". אסייג כמובן אישרה בפניו את אמיתות הפרסום - "מה, אנחנו נפרסם דברים לא נכונים?" - ואילו מור לא ידע את נפשו מרוב זעם. "אני לא נרדם בלילה", צעק בכאב, "אני לא ישן בגללם, הם הורסים לי את החיים, וזה מה שהם עושים?".

שרון בוקוב

ניכר שהוא אכן מתקשה להפנים את המציאות שתוארה זה עתה באתר ONE ושעליה חזרה אסייג בתכנית הרדיו שלה: בבוקר שאחרי ההפסד להפועל חיפה (3-0), הגיעו שחקני בית"ר לבית וגן "ובחדר ההלבשה צפו בתכנית 'האח הגדול', התבדחו על הדיירים החדשים והתעסקו בכך לפני שהתכוננו לעלות לאימון. כל זאת בזמן שהאוהדים מבכים את מצבה המידרדר של הקבוצה'".

לאחר מכן עסקו אסייג ואיל ברקוביץ', יחד עם המאזין הנרגש, בשאלות הגדולות באמת: האם שחקני בית"ר ירושלים "יודעים מה זה בכלל בית"ר"? האם הם מודעים לקדושת החולצה אותה הם לובשים? להון הסמלי שכרוך בלשחק במועדון בסדר גודל כזה? לאחריות המתלווה לו? ואילו אני ישבתי באוטו ועסקתי בשאלה: וואט דה פאק?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#