במחשכים, במרתפי הבירה וביציעי בית"ר ירושלים

כולם מאשימים את כולם, אבל אף אחד לא עוצר ושואל כיצד התפתח באחד המועדונים הגדולים בישראל תא גזעני אלים שדן אותו להתרסקות

שלומי ברזל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלומי ברזל

איציק קורנפיין רחוק מלהיות הלוחם הגדול בגזענות כפי שהוא מתאר את עצמו. הוא אמנם תורם משהו בשנים האחרונות למלחמה בתופעה שאוכלת כל חלקה טובה בבית"ר ירושלים, אבל ליו"ר היקר יש סיבות טובות להתביית על הנושא בתקווה שחצי הספין שלו יסית את האש משכרו חסר הפרופורציה ומהכישלון המקצועי והניהולי של הקבוצה בו יש לו מניות בכורה.

ראשי בית"ר לדורותיהם העדיפו לטמון את הראש בחול למרות שידעו בוודאות כי הקהל שלהם הולך ונעשה כהניסטי, גזעני, אלים וסהרורי יותר מאי פעם. איש מהם לא הזדהה עם הכיוון והרעיונות המבעיתים, הם פשוט פחדו להילחם. קצת מביך, ובעיקר חסר אחריות. ניסיונות פיוס עם ארגון "לה פמיליה" הדוחה, התרפסות בפני הפורעים והקפדה פנאטית לא לצרף למועדון שחקן ערבי, שידרו לפורעים שיד אחת מאיימת והאחרת מלטפת.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות אליכם

דגל "כ"ך" ואוהדי בית"ר ירושלים. רומן בהמשכיםצילום: רוני שיצר / ג'יני

בנובמבר 2009 העז אבירם ברוכיאן, קפטן הקבוצה עד לשבוע האחרון, לומר בקול "אשמח אם יהיה שחקן ערבי בבית"ר". את הגיהנום שסידרו לו גזעני היציעים לא היה שורד גם אדם בעל אופי חזק מזה של ברוכיאן. ודאי ללא תמיכת המועדון ובכיריו. שמונה ימים חלפו וברוכיאן ירד על ארבע. האוהדים, כמה מתחשב מצדם, קיבלו את ההתנצלות (אבל לא שכחו) וההנהלה, שהפקירה אותו בחזית, חגגה עוד פיוס. השבוע בחר ברוכיאן לברוח מבית"ר עד לפולין, שם כבר ימצא אוהדים והנהלות נאורים יותר.

מאמר שפרסם יואב בורוביץ' בעמוד הדעות של עיתון "הארץ" ("למה מוחמד לא משחק בבית"ר", 18.12.11) הוביל את המגזין האמריקאי הנחשב "ניוזוויק" ליזום כתבת תחקיר, שתתפרסם בחודש הקרוב ותעסוק במדיניות הגזענית של המועדון. אם זאב ז'בוטינסקי יצטרך להתהפך בקברו בעקבות כל חרפה שממיטים על מורשתו ממשיכי דרכו, בכנסת וביציעי טדי (או ר"ג במקרה האמור), לא יהיה לו רגע אחד של מנוחה.

עונש הפחתת שתי הנקודות שהושת אתמול על בית"ר בעקבות הנהמות שהשמיעו אוהדיה לעבר טוטו תמוז, לא ימגר את התופעה הדוחה. הוא מייצג לכל היותר את הייאוש של כולם - המשטרה, רשויות החוק, בתי המשפט, אוהבי כדורגל ובני תרבות - מהמועדון הזה. ירידה של בית"ר ללאומית אולי תרחיק את הבושה מהכיכר המרכזית, אבל כולנו יודעים מה צומח במחשכים ובמרתפי הבירה. אם אוהדי בית"ר השפויים והטובים רוצים להלין נגד ענישה קולקטיבית, אל להם להפנות את החצים לבית הדין של ההתאחדות. שתיקתם הארוכה, כמו ההתבטלות של ההנהלה לדורותיה, הבעלים, השחקנים ומדינת ישראל מול הגזענות וההסתה שפשו במועדון, הובילו לניצחון המיעוט המחליא. אם בית"ר היא אכן קבוצה גזענית, אזי טוב לה מותה מחייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ