בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטיבי, וונדר

המגרש נצבע כולו באדום, הקהל של ליוורפול חזר לשיר את המזמורים הנפלאים של צפון מערב אנגליה. יש הרבה שחקנים טובים; ויש את סטיבן ג’רארד

3תגובות

קוראים קבועים של מדורי ספורט בעיתונים מתקשים לעתים להבחין בין פרץ התלהבות פתאומי של הכותבים לבין המציאות על כר הדשא. לעתים מוּכתר שחקן כדורגל די אפור לכוכב על, אחרי איזו הבקעה מקרית או אולי אפילו סדרה של הבקעות לאורך תקופה קצרה יחסית.

אחרי שכבר המליכו עלינו את הכוכב התורן על לא עוול בכפו מגיעה לפתע השקיעה. הוא מחמיץ שערים בטוחים, נשלח על ידי מאמנו המתוסכל ונטול הגינונים לשבת על הספסל ועוד זוכה בדרך לשם לקללות מפי “האוהדים המסורים”, שלהם קשר כתרים בעיתונות המקומית והארצית רק לפני ימים אחדים. במקרים קשים במיוחד הוא מאבד לגמרי את כושרו הטוב, והפרשנים נזכרים שעוד בתחילת דרכו התנבאו שמדובר בבלוף, ושכישלונו החרוץ של השחקן איננו אלא עדות נחרצת לגדולתם לא רק בפרשנות ההווה, אלא גם בניבוי העתיד.

למען האמת, שחקנים גדולים באמת ניכרים גם בכך שהם אינם חלק מהתסמונת שתיארתי כאן. יש בהם משהו מיוחד, שניתן לאבחן אותו מיד והם מצליחים לשַמֵר אותו לאורך זמן. כוכבים כאלה אינם רק טכנאי כדורגל מיומנים אלא גם מנהיגים מלידה, או לפחות כדורגלנים שיש להם יכולת להציג את מרכולתם ברבים במשך שנים ארוכות, עד כדי כך שהם נשארים סמל בתודעת האוהדים והתקשורת, ועצם אזכור שמם מתקבל בחיוך של הבנה ללא הסתייגות.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

ביום שישי שעבר צפיתי בשידור חי של משחק ליגה אנגלית בין שתי קבוצות בשולי הצמרת, ליוורפול וניוקאסל. למפגשים בין הקבוצות האלה יש מסורת ארוכה ומרגשת, שמתוחזקת גם בזכות הדמיון הרב שבין קהל האוהדים ממעמד העובדים והמובטלים. הציפייה היתה דרוכה, אבל המשחק היה משמים. שתי קבוצות עם שחקנים לא רעים נטרלו לגמרי אחת את השנייה, עד שמקץ שעה, במצב של 1-1, שלח המנג’ר של ליוורפול קני דלגליש את הקשר הוותיק סטיבי ג’רארד לזירה. ג’רארד עבר שנה קשה, היה פצוע רוב הזמן אבל איש לא סבר שזמנו עבר. כולם יודעים שהוא תמיד משתדל לספק את הסחורה, וכך היה גם נגד ניוקאסל. המשחק הסתיים בניצחון של 1-3 לליוורפול, ג’רארד כבש שער נהדר תוך כדי תנועה, מסר כדורי עומק מדויקים, שלט בקצב האירועים וחולל מפנה אדיר בעצם הופעתו על כר הדשא. (גם אתמול כבש ג'רארד בניצחון 1-5 של ליוורפול על אולדהאם בגביע).

ג’רארד ניצח את המשחק, בעיקר בשל העובדה שכל השחקנים שלידו שיפרו את יכולתם ללא הכר בזכותו. ראינו בחצי השעה האחרונה שבה שיחק לא רק כדורגלן נפלא, אלא גם אישיות שיש בה קסם בלתי מוסבר מעבר ליכולת הטכנית והטקטית שלו. ברגע שנכנס עברנו מעין חוויה רוחנית, כמעט טראנס דתי. המגרש כאילו נצבע כולו באדום, הקהל חזר לשיר במקהלה את המזמורים הנפלאים של צפון מערב אנגליה, לניוקאסל האורחת (שהעונה איננה נופלת מליוורפול מנקודת ראות מקצועית) לא היתה תשובה לאיש שהחזיר בבת אחת את המיסטיקה למשחק. יש הרבה שחקנים טובים; ג’רארד הוא פשוט ענק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#