בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תרבות וספורט. לא ביחד, לפחות לא בישראל

תערוכה חדשה חוגגת את הישגיהם של הספורטאים היהודים בעבר. היחס של עסקני הספורט בישראל לתערוכה מלמד שאין סיבה להיות אופטימים לגבי העתיד. "זרים מכירים את הספורטאים היהודים הרבה יותר טוב מהישראלים", טוען האוצר עדי רובינשטיין

תגובות

לימור לבנת לא נכחה אמש בפתיחת תערוכת "משחק חייהם" במוזיאון בית התפוצות בתל אביב. "כבר זמן רב שאנחנו מנסים להזמין אותה", מסביר עדי רובינשטיין, יוצר ואוצר התערוכה, שמציגה את הספורטאים היהודים הגדולים בין המאה ה-18 למאה ה-20. "שרת התרבות והספורט מדברת כל הזמן על חשיבותו של הספורט בחינוך ובתרבות", הוא מוסיף, "אבל להגיע לפתיחה לא היה מספיק חשוב מבחינתה. לי זה לא ממש מפריע, אבל כשמעלים תערוכה בהיקף כזה היית מצפה ששרת הספורט תגיע לפתיחה ותישא דברים. היא לא באה, ואולי זה מלמד מה חשיבותו של הספורט בתרבות הישראלית".

כבר שלוש שנים שרובינשטיין חורש את העולם בחיפוש אחר מסמכים, צילומים וסיפורים על ספורטאים יהודים. "זה מסע מרתק שהתחיל כשלמדתי היסטוריה באוניברסיטה, ולא היה שום דבר בחומר הלימודים בנושא ספורט", משחזר האוצר, "במקביל ביקרתי בלא מעט מדינות וראיתי תערוכות על קבוצות ספורט ושחקני עבר. התחלתי לבדוק וגיליתי המון ספורטאים יהודים גדולים. הם זכו בעשרות מדליות אולימפיות, אבל כילד בישראל לא למדתי עליהם כלום. לימדו אותנו כאן שהיהודים חלשים ולא מתאימים לספורט. לכן אנחנו גם לא מתפלאים שלמדינה כמעט שאין הישגים ספורטיביים. רציתי לשבור את המיתוס הזה ולחשוף ישראלים לכך שבאמצעות טיפוח תרבות ספורט, אפשר להגיע להישגים עצומים".

מרבית גיבורי התערוכה, מספר רובינשטיין, היו ספורטאים עם ערך מוסף: "נילס בוהר, מחלוצי הכדורגל האירופי וכוכב נבחרת דנמרק בתחילת המאה, היה זוכה פרס נובל בפיסיקה; אייב ספרשטיין, המקים של הארלם גלובטרוטרס, הוא בין החלוצים בשילוב בין שחורים ללבנים ומי שסייע לשחורים להיכנס ל-NBA; המתאגרפים בני ליאונרד וברני רוס השפיעו רבות על שינוי תדמית היהודים בארצות הברית וגם עזרו למטרות ציוניות; השחיינים ויקטור פרץ ואלברט נקש המשיכו להתחרות בתקופת השואה; הכדורגלן היהודי-הונגרי צ'יבי בראון הפך לדמות מפורסמת בספרות (בספרו "צ'יבי" של בלה סנש); השחיין אלפרד האיוש-גוטמן היה מדליסט זהב אולימפי ואדריכל פורץ דרך שעיצב את הבריכה האולימפית הראשונה; האחים ווילי והוגו מייזל לא רק היו ממקימי הכח וינה, אלא גם מהראשונים שדיברו על כדורגל בקונטקסט של פילוסופיה ופסיכולוגיה; לשחקני הראגבי היהודים של נבחרת דרום אפריקה הישגים בתחום הרפואה, המשפט ויחסי הגזע במדינה. ויש עוד דוגמאות רבות".

יח"צ

איפה הכסף?

למעשה, התערוכה שיצר רובינשטיין בשיתוף עם המעצבת יעל זאבי, מתייחסת לספורט כנדבך חשוב בחיי התרבות. "לא מדובר כמעט בספורטאים מקצוענים, למרות שהיו להם הישגים ופרסום כלל עולמיים לפעמים", מסביר רובינשטיין, "לרבים מהם היו הישגים רבים נוספים. אבל העולם היהודי הבין שבאמצעות ספורט הוא יכול להתערות בחברה. בדורות האחרונים אנחנו עדים לירידה בהישגי הספורטאים היהודים בעולם, כי הם משתייכים למעמד הבינוני-גבוה בהרבה מדינות. הם כבר מעורים בחברה מבלי צורך להצטיין בספורט".

עדיין, רבים מבעלי הקבוצות המקצועניות בצפון אמריקה הם יהודים. גם אחוז די משמעותי מהג'נרל-מנג'רים והעיתונאים הוא יהודי. יש אפילו כמה יהודים שמצטיינים בבייסבול - רייאן ברון, ה-MVP של העונה שעברה ממילווקי ברוארס, הוא בן לאב ישראלי. אבל באירופה, היכן שיהודים רבים רשמו הישגים ספורטיביים עצומים בתחילת המאה, חיים כיום פחות יהודים וגם הם מצטיינים פחות בספורט - בעיקר, כאמור, בגלל מעמדם הכלכלי-חברתי.

לספורטאים ישראלים אין מקום בתערוכה. "החלטנו להתמקד בתקופה שלפני קום המדינה", מסביר רובינשטיין, "כי לספורט היה אז תפקיד אחר. הוא סייע ליהודים רבים להתערות בחברה ובמקרים מסוימים גם ליצור גאווה גדולה במורשת היהודית. הצורך הזה פחת מאז הקמת מדינת ישראל, אך במקום שהמדינה תמשיך את מסורת ההישגים הגדולים בספורט, אנחנו כמעט לא עושים כלום. זה בעיקר בגלל שאין כאן תרבות ספורט".

מימונה של "משחק חייהם", שתציג בבית התפוצות בחודשים הקרובים, הסתכם במאות אלפי שקלים. "לא קיבלנו כמעט מימון מאנשים שמשקיעים מיליונים בספורט ישראלי", טוען רובינשטיין, "נפגשתי עם לא מעט עסקנים בכירים. הם אמרו שהתערוכה חשובה ושהם יביאו את מחלקות הנוער של המועדונים שלהם לבקר בה, אבל כשהם התבקשו לתרום מעט להקמתה אף אחד לא הסכים. מיותר לציין שבחו"ל קיבלנו יותר אוזן קשבת בקהילות היהודיות ואפילו שגרירויות זרות הסכימו לתרום יותר מאנשים שמעורבים בספורט הישראלי. למעשה, אנשים זרים מכירים את הספורטאים היהודים הגדולים הרבה יותר טוב מהישראלים".

איזה ילד ישראלי מכיר את סיפורם של דניאל מנדוזה, המתאגרף הבריטי-יהודי שהשפיע יותר מכל על האיגרוף המודרני, או על האנק גרינברג וסנדי קופקס, כוכבי על בבייסבול האמריקאי שסרבו לשחק ביום כיפור, או של הלנה מאייר, הסייפת הגרמנית המיתית שהצדיעה במועל יד במהלך אולימפיאדת מינכן?

"הם לא מכירים את גיבורי העבר שלנו", מציין רובינשטיין, "כל ילד חובב ספורט בארה"ב או באירופה מכיר את גיבורי העבר. מלמדים אותו עליהם. הוא קורא ספרים, רואה סרטים, מבקר בתערוכות ובמוזיאונים. אצלנו אין כמעט שום דבר מזה. כמה מדורי ספורט בישראל בכלל מקדישים מקום למדור תרבות? כמה ספרי ספורט יוצאים? את הוצאת "גלורי", היחידה שטיפלה בנושא, כבר סגרו. אוהבים אצלנו ספורט. לראייה, הישראלים הם מתיירי הספורט המובילים בעולם. אבל איפה תרבות הספורט? איפה החינוך לספורט? איפה לימודי ההיסטוריה? לכן היה לי חשוב להקים את התערוכה. צריך להתחיל מאיפשהו".

מעיינים בגרמנית

לרגל התערוכה ייערך היום (החל מ-14:00) בבית התפוצות יום עיון בשיתוף המרכז להיסטוריה גרמנית על שם ריכרד קבנר באוניברסיטה העברית וביוזמת פרופסור משה צימרמן. בתכנית הרצאות של צימרמן (מסורת הספורט הגרמנית ויהודי גרמניה), ד"ר נתן מרקוס (יהודים בכדורגל הגרמני בתקופת ויימאר), ד"ר אייל גרטמן (קשרי ספורט בין גרמניה לישראל בתקופת הרייך השלישי) ושל אורחים מגרמניה כמו דיטריך שולצה-מרמלינג (העבר היהודי של באיירן מינכן) ופרופ' לורנץ פייפר (הספורט היהודי בגרמניה הנאצית). בין השאר יוקרן "ברלין 36", הסרט על גרטל ברגמן, אלופת גרמניה היהודייה בקפיצה לגובה.

עוזי דן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#