בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האתגר האמיתי של אברהם גרנט

פרטיזן בלגרד היא הימור מצד גרנט. אולם גם אם יתגבר על הלאומנות והאלימות, הצלחה בזירה המקומית בלבד לא תסייע לו לחזור לכדורגל האנגלי

4תגובות

מטבע הדברים העליתי השבוע באוב את דמותו של “טוקו” מסרטו של סרג’יו ליאונה, “הטוב, הרע והמכוער” (1966), שאותו גילם השחקן היהודי האמריקאי אילי וואלך. כמו אברהם גרנט היה אז וואלך יהודי לא צעיר, שקיבל על עצמו אתגר קשה ואף הצליח להטביע את חותמו בזיכרון הקולקטיבי של חובבי הקולנוע.

אבל מבחינות רבות האתגר של גרנט הוא הרבה יותר קשה. וואלך נלחם, הרג, שתה ונהנה מהשנאה כלפיו בסביבה מקסיקנית, שכולה תפאורות, מִקסם שווא ומוזיקה נפלאה שנוספה בעריכה. גרנט ייאלץ לחרף את נפשו בבירת סרביה, בפרטיזן בלגרד הלאומנית, מול קהל אלים ותקשורת ספקנית והפכפכה, שעלולה להתנכל לו באכזריות האופיינית לה אחרי ההפסד הבלתי נמנע הראשון. הוא יאמן בקבוצה עתירת מסורת, שאוהדיה עדיין מבכים את פיטוריו של המאמן אלכסנדר סטאנוייביץ’, איש מקצוע צעיר יחסית, מאמין גדול בכדורגל התקפי ואדם אהוד, שהיה גם שחקן בית מעולה.

סביב הכדורגל הסרבי המידרדר והולך קיימת עזובה ושחיתות, ויש בפרטיזן גם הלכי רוח שניתן בקלות להגדירם כפשיסטים. המעמד הבינוני הסרבי, בעיקר בבירה בלגרד, השתתף במרד נגד השלטון הקודם של סלובודן מילוסוביץ’ מחשש לניתוק מהעולם המבוסס יותר מבחינה כלכלית. התקרבות למערב אירופה חִייבה ויתור על דיקטטורה אלימה ועל התעללות בבני מיעוטים, והאליטות בסרביה כפו על הלאומנים שינוי מוחלט של המשטר.

אי-אף-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

המהפכה לא פתרה את מכלול בעיותיה של סרביה, והמצב בכדורגל בבלגרד, שהיה פעם פנינת הכתר של יוגוסלביה, מייצג את פני החברה בארץ זו. האליטות הפנו עורף לפרטיזן ובמידה רבה גם ליריבתה המושבעת, הכוכב האדום, ורבים ממשכילי סרביה זנחו את הכדורגל, או לפחות את היציעים של הקבוצות המקומיות. הגזענות, הפשיזם ומעשי הזוועה שבוצעו בבוסנים אינם טובים לעסקים. את זה למדה סרביה בדרך הקשה. כמה מראשי פרטיזן מבינים היטב את המצב ומבקשים לשקם את מעמדה של הקבוצה בעיר עצמה וגם בכדורגל האירופי בכלל. אבל התִגרות, השתייה המופרזת, הפחד מפני ביריונים ידועי שם (שחלק מהם ביצעו פשעי מלחמה בבוסניה ובקוסובו) עדיין מרתיעים את הציבור האנין יותר, ויש כזה בבלגרד.

גרנט הוא מאמן בינוני מינוס, לא יותר מזה, אבל הוא רכש המון ניסיון בליגה האנגלית הקשוחה וגם בטורנירים אירופיים. אם נניח לרגע את הרגשות ואת הדם הרע בצד (אחרי שגרנט הוריד את ווסטהאם ליגה), אין לכחד שהוא איש פיקח ושאפתני. הוא גם מהמר אדיר, רגיש מאוד לביקורת אבל יודע להסתיר זאת. יש להודות שההימור שלו היה אמיץ, גם אם יאמרו בטעות שפרטיזן היא בעצם מקפצה לכדורגל האנגלי. באנגליה מתעניינים בעיקר בכדורגל המקומי, ורק הליגה הספרדית מצליחה לעורר מידה של אהדה ועניין בלונדון בשנים האחרונות. לכן, כדי להגיע לאסטון וילה או לבארנסלי, גרנט יצטרך להצליח מאוד גם בזירה האירופית ולא רק בכדורגל המקומי של סרביה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#