בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פדרר ונדאל ראש בראש

שני פגמים, שני עילויים

זה שאין בו מספיק כישרון ונאלץ לחפות על כך בעבודה קשה; וזה שיש בו יותר מדי כישרון ונאלץ להגבילו על ידי שליטה ובקרה. הבוקר הם נפגשים

20תגובות

כשאיתמר התעורר, בעשרים לשש כמדומני, הובלתי אותו לסלון והנחתי אותו במקום הקבוע שלו על הספה. אלא שבמקום להמשיך בטקס - התעטפות בשמיכה ונמנום לצידו - ביקשתי שיאפשר לי הפעם להתעדכן במה שקורה באוסטרליה, לפני שנאלץ לצפות בהזיה היומית: רינת גבאי רוקדת בפיג'מה עם בננה דבוקה לראש. בתגובה הוא מלמל משהו לא ברור ואני ניצלתי את אי ההבנה הרגעי כדי לראות ביורוספורט את קים קלייסטרס מפרקת את קרוליין ווזניאקי. בשלב מסוים איתמר התחיל לבכות ונאלצתי להעביר שוב לערוץ המוזר שלו, הפעם כדי לצפות בארבע דמויות פרוותיות שעושות כסף מעילגות ואינפנטיליות ("אוי אוי אוי", "נומי נומי", "האם האם האם" ו"קטני").

בסביבות שבע וחצי, כשהבית כולו התעורר, ידעתי שרוג'ר פדרר וחואן מרטין דל פוטרו אמורים לעלות למגרש המרכזי. הנחתי שהמשחק יימשך לפחות שלוש שעות, ולכן אצליח לשלב במקביל כמה פעולות קבועות, כמו לקחת את איתמר לגן ולאחר מכן לשבת בנינוחות ולשתות קפה במאפייה המקומית, תוך קריאת נייר העמדה היומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ("ישראל היום"). אלא שההתחלה המזהירה של פדרר - 0-3 במערכה הראשונה - הבהירה שהפעם הכל חייב להיעשות במהירות.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט  הארץ ישירות אליכם

בגן הנחתי את איתמר בידיה של הגננת כממהר לפגישה קריטית; במאפייה ביקשתי קפה גדול לקחת; על נייר העמדה של ראש הממשלה ביחס לאירועי היום ויתרתי. חזרתי הביתה במהרה, נשכבתי על הספה בסלון והתכסיתי בשמיכה כחולה עבה. הטלפון, שהונח על השולחן, השמיע רעשים מוזרים של מיילים ואס.אמ.אסים. עבודה מן הסתם. לחצתי על כפתור ההשתקה והעבודה נעלמה באחת. הדלקתי את הטלוויזיה, כשהעיניים מוכוונות לחלק התחתון השמאלי של המסך, היכן שהתוצאה מופיעה באופן קבוע. כשהטלוויזיה נדלקה, הופיע תינוק מחופש לחיה כלשהי ולידו אשה מתמוגגת. שוב הערוץ הזה.

לחצתי 51 על השלט ותוך שניות נרגעתי. פדרר השתעשע עם דל פוטרו, שנראה רחוק מאוד מהיכולת שהעניקה לו את אליפות ארצות הברית הפתוחה. מה שעניין אותי במיוחד אצל פדרר היו הסרב והבקהאנד. כששני אלה עובדים, פדרר הוא השחקן הטוב בעולם, גם בגילו. מול דל פוטרו הסרב עבד לפרקים, אבל הבקהאנד נראתה מרשימה. חשוב מאוד שהבקהאנד תהיה יציבה הבוקר, משום שנדאל ישחק רק עליה, בלי הנחות. נדאל עלה אחרי הניצחון החלק של פדרר. הוא שיחק מול תומאס ברדיץ', שבזווית מסוימת דומה מאוד לג'וקר מבאטמן בגילום ג'ק ניקולסון. יש בו משהו יפה ומפחיד במקביל. ברדיץ' נתן משחק מצוין, אבל מנטלית היה ברור שלא יחזיק מול נדאל. נדאל הוא אחד השכפולים המוצלחים ביותר של האידאה הרומית - הלוחם שאינו מוותר לעולם. השרירים שלו, בעיקר כשהוא מאמץ אותם לתנועת ניצחון אחרי נקודה ארוכה, לא נראים של שחקן טניס אלא של מתאבק. המאבק בינו לבין פדרר הוא שכפול מודרני של שני אבי טיפוס: הרומי והיווני, הלוחם נגד האריסטוקרט.

רויטרס

בהמשך היום קראתי באזור התגובות של "וואלה! ספורט" את הטוקבק של "ארז. א". הוא כתב בעקבות שני המשחקים, של פדרר ונדאל, שנפל לו האסימון לגבי השאלה מדוע הוא אינו אוהב את פדרר. "עבורי, ספורט הוא יצר", כתב, "הוא תשוקה. הוא אש. הוא הבעת רגשות, התפרצות רגשות, אמוציות, אפס אנד דאונס. ואם אסכם למלה אחת - לב... אצל פדרר, לפחות לפי ראות עיני, כל הדברים האלה כמעט לחלוטין לא קיימים".

"ארז. א" גם הנגיד את היעדר הלב של פדרר אל מול עומק התשוקה של נדאל. קראתי ולא האמנתי: האם לב נמדד רק במחוות חיצוניות שטוחות כמו הנפת ידיים או זליגת דמעות? האם היכולת של פדרר להניח כדור בדיוק כירורגי על הקו אינה תולדה של רגישות פנומנלית? האם צריך להיות עובד אדמה שרירי ובעל כישרון מוגבל כדי לזכות באמפתיה? ובכלל, נדמה לי ש"ארז. א", כמו רבים אחרים, מפספס את העובדה שהאדם היצרי מופיע לרוב בתחפושת של אדישות ו/או אלגנטיות. זאת משום שהוא אינו מסוגל לשאת את הר הגעש שעלול להתפרץ ולכן הוא פותר את הבעיה על ידי החבאה הרמטית של הלבה הרותחת. פדרר, וזה כבר פרט ידוע, היה ילד רגיש במיוחד: בין הגילאים 8 ל-15 הוא נהג לבכות אחרי כל הפסד, ואף לנתץ מחבטים בהזדמנויות כאלה ואחרות. הפיתרון שלו לחוסר השליטה הרגשי היה להיות פדרר. כלומר: לשלוט בבלתי נשלט. זו גדולתו, זה כוחו, וזו העדות הטובה ביותר ליצר ש"ארז. א" מחפש ולא מצליח למצוא.

רויטרס

האמת היא שהטוקבק של "ארז. א" הפיל עלי עצבות מסוימת. בעיקר משום שהוא טוקבקיסט איכותי ומייצג לא מעט חובבי טניס אחרים, כולל עיתונאים, שמכנים את פדרר בתארים מעליבים כמו "רובוט" ו"מכונה". דווקא משום שנפלה עלי עצבות מסוימת, הבנתי בהמשך היום שככל הנראה יש קשר בין האבחנה של "ארז. א" - מוטעית ככל שתהיה - לבין העובדה שאני כל כך אוהב את פדרר. הקשר לא פוצח לגמרי, אבל עושה רושם שהוא יעסוק בהחבאה מוצלחת מדי של פגם.

בכל מקרה, כשפדרר ונדאל יעלו הבוקר (10:30) למגרש, "ארז. א" יוכל לצפות בשני פיתרונות מוצלחים לשני פגמים שונים: זה שאין בו מספיק כישרון ונאלץ לחפות על כך בזיעה ובעבודה קשה; וזה שיש בו יותר מדי כישרון ונאלץ להגבילו על ידי שליטה ובקרה. קצת קשה יותר להסביר מה מבקשת רינת גבאי לפתור בעזרת הבננה שעל הראש.

בעל המאה ובעל הדעה

הסיפור של אלי טביב בהפועל תל אביב מעלה שוב לקדמת הבמה את הטיעון המוגבל והמעליב - שמגולם היטב, אגב, על ידי שלמה שרף בתוכניות השונות - ולפיו מי ששם את הכסף, כלומר הבעלים, הוא היחיד שקובע. קראתי גם ששאול אייזנברג, עוד קברן מיתולוגי, לא מקבל התערבות של קהל בניהול קבוצה.

שרף ואייזנברג, כמו רבים אחרים, מסתנוורים משלטון הכסף. הם מעריצים בעלי ממון שמוכנים, ברוב נדיבותם, לזרוק כמה שקלים על קבוצת כדורגל, גם במחיר הרס ארוך טווח של מועדון. תפישות כאלה הן לרוב תולדה של "מנטליות משרתת", שתפקידה להאדיר את זה המפרנס אותך, גם אם הדבר כרוך בהלבנת פעולות לא לגיטימיות. לרוב זו הערצה שמעידה יותר על חולשתו של המעריץ מאשר על גדולת המוערץ.

אלי טביב רכש מועדון כדורגל. במושג "מועדון", ממש בפנים, במקום הכי עמוק, שוכנים אוהדי המועדון. במידה שיש סתירה בין המהויות - זו של האוהדים מול זו של הרוכש - חייב להיערך עימות נוקב, גם בהנחה שהרוכש נמצא במיאמי. תוצאות העימות ייקבעו אם למועדון תיבנה זהות חדשה ובעקבותיה יגיעו אוהדים אחרים, או לחילופין יימצא רוכש חדש, מתאים יותר לרוח הקיימת.

נדמה לי שטביב, עקשן ככל שיהיה, יתייאש בסופו של דבר. הוא יגלה שלא כל בני האדם מעריצים כסף באופן עיוור ומוכנים להלל את המפרנס גם אם אינו ראוי. במלים אחרות: לא כולם שלמה שרף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#