בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל בגמר גביע העולם לאנשים מתוסכלים

הנבחרת עמדה להופיע בגמר גביע העולם 2025, אך אבוי! להיכן נעלמו עמרי קנדה וערן לוי? אודי שרבני במחווה למחבר סדרת "הספורטאים הצעירים"

2תגובות

מתח רב שרר בחדר ההלבשה. כחצי שעה לפני גמר גביע העולם לאנשים מתוסכלים, ראו עצמם השחקנים של נבחרת ישראל כחסרי סיכוי ממשי לנצח את היריבה "כיכר תחריר". שני השחקנים הראשיים, הכוכבים הגדולים, הלא הם עמרי קנדה וערן לוי, טרם הגיעו לתדריך האחרון. "אין לנו סיכוי בלעדיהם", אמר הרץ השמאלי, יגאל תומרקין. "לבטח נרדמו, הרי תרבות אירופית אין לשני אלה", ענה נתן זך, המקשר הימני.

האווירה היתה קשה. חיש מהר הגיעה השמועה גם לאתרי הספורט וזאת דרך עיתונאית הספורט הוותיקה, אופירה אסייג, שהתחבאה בבית הכיסא אשר בחדר ההלבשה. תכנית הספורט הידועה שלה, "שפשפת", משודרת כל יום בשעה המכונה "פריים טיים", ומוגשת על ידי ראש הממשלה.

ואכן, מהדורת החדשות הראשית, "מבט לאסקפיסט", נקטעה בדיוק בידיעה הראשית של אותו יום, לפיה פסקת הספורט בעיתון היומי והיחידי תועבר ממקומה הקבוע, ליד מודעת האבל, ותחליף את פינת הקריקטורה. הידיעה שקטעה את מהדורת החדשות היתה: "עמרי קנדה וערן לוי לא הגיעו למשחק!". אכזבה גדולה מילאה את רחבי ישראל.

פרק י"ג החטיפה

כמה שעות לפני כן, ישב עמרי קנדה במקום עבודתו, סוכנות פוג'יקום, וצפה במשחק המשעמם של ליגת הכדורגל הרגילה, בו הפועל ת"א ניצח. לקראת הדקה ה-75 עשה כהרגלו: שלח הודעת טקסט תוך-ורידית לצמד עובדי רשות השידור - נוימנהורסקי - שבשל קיצוצים ושביתת טכנאים, אוחדו בניתוח קל.

"תתחיל לפמפם שפיני בלילי הוא המצטיין במשחק", כתב קנדה. נוימן, שגיד מרפקו הימני היה במצב רטט לכל אורך השידור, חיכה ואז פנה להורסקי שבראשו השמאלי. "אז מי יקבל את הפוג'יקום, הורסקי?". "אני חושב שהתשובה ברורה: השוער של מכב..". "אם כן, הפוג'יקום הולכת היום לפיני בלילי, חלוץ הפועל תל אביב". בלילי זה אך חזר לשורות הקבוצה והיה לאחד מ"זקני קשטן". "יודע מה? כן, אתה צודק. היו כמה פעמים בהן הוא לא נכנס לנבדל", מיהר הורסקי להשיב.

קנדה לא הניד עפעף. הליגה הזאת כבר לא מעניינת אף אחד. קבוצות שמשחקות בינן לבין עצמן זה כבר לא הספורט האמיתי. הליגה הבכירה היא כלל עולמית, שייכת אך ורק לאנשים מתוסכלים ועניים. הרי אלה, אין להם מה לעשות בעולם מלבד לשחק. הוא הניח את רגליו על השולחן, ולפתע שמע קול מכיוון השירותים. "מי שם?", שאל בחשש, "מי שם?". לאחר כמה דקות, יד הונחה על פיו ועיניו כוסו. "אל תאמר מלה!", זעק הקול בחדר. "כבר שילמתי הכל", הספיק קנדה לומר.

באותו זמן, בקצה השני של העיר, ירון ברלד וערן לוי, צמד הקומיקאים המכונה "חומה וחומה", התכוננו מאחורי הקלעים להצגתם. לוי ידוע בבעיטת התותח שלו, ובכל פעם שישנה מכת עונש לזכות נבחרת ישראל למתוסכלים, נשלח אליו מסוק ומובא הוא לבעוט. כך הוא גם לא צריך לבזבז את כישרונו בריצה, או בימי אימון בהם יכול הוא לריב עם מאמנו או עם עצמו.

כמו לפני כל הצגה, יצא ברלד לכיוון הקופות על מנת להרגיע אניני טעם שאינם חובבי כדורגל ומפגינים עם שלטים דוגמת "הכרנו אותך עוד מסרטוני היוטיוב הישנים". בזמן שלוי התקרב אל המראה לציור מחדש של גבותיו, שנעלמו כליל בשל ניקיון יתר, הוצמד לרקתו אקדח. "פשוט תהיה בשקט", נאמר לו. זה לא היה קשה. אחרי הכל, לוי שיחק אילם גם בהצגה, בה לא נדרש ליותר מתנועות ידיים זועמות.

שידורי הספורט כבר מזמן היו בערבית בלבד. על שידור המשחק היו אמונים השדרן הבלתי נלאה זוהיר בהלול והכוכב הגדול של שידורי הספורט, רז זהבי חד הלשון, שהיה עמוס ביטחון לאחר עוד חיקוי בתכנית הטלוויזיה "ארץ מתוסכלת". "רגע, היכן הם עמרי קנדה וערן לוי?!", צעק בהלול בריגוש אל חיישן השידור שבאצבעו. "מיד אבדוק זאת עם האנשים שלי בשטחים!", אמר זהבי, שלא מכבר יצא מן הכלא הפלסטיני בשל חשד להיותו סוכן שב"כ. הפלסטינים שחררו אותו לבסוף, לא לפני שהתנצלו על מהלך פזיז זה, והודו שלא ידעו מה לעשות עם אותו יהודי המתעניין בליגת הכדורגל שלהם.

פרק י"ד המשחק

ובכן, איזה משחק הוא הכדורגל! אלפי צופים מחכים למגע כדור העור עם הרשת! האיצטדיון רעד כאשר הקבוצות עלו למגרש וכיסאות הפלסטיק השרופים כמעט שלא עמדו במקומם! רבבות צעקו בשמם של כוכבי הנבחרת קנדה ולוי, אך לאחר שהבחינו ששני אלה אינם, הוחלפו קריאות העידוד בקריאות בוז. היה זה רעש מחריש אוזניים! "אין לי תשובה לגבי קנדה ולוי", אמר רז זהבי, זיעה מכסה את מצחו. "ובכן, האם אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה?", שאל זוהיר בהלול והוסיף: "בכל מקרה, המשחק בחסות פוג'יקום".

השחקנים התמקמו ושריקת הפתיחה יצאה מפי השופט האוזבקי. גמר הגביע למתוסכלים של שנת 2025! באותו זמן הובלו קנדה ולוי לפרדס חשוך, כשהם מכוסי עיניים. קנדה עוד ניסה לבקש שחרור למשחק הגורלי, אך מיד קיבל מכה הגונה בראשו! היו אלה חוטפים מהסוג הישן: מטרוסקסואלים עמוסי בושם ונטולי שיער חזה. הם שיבחו את לוי על סידור גבותיו בעבר והגישו לפיו לאפה. "אלה הדברים", אמרו החוטפים, "עליכם לבלוע כדור זה ולהיות שחקנים מן המניין". "מה זאת אומרת?", אמר קנדה. "כדור זה יגרום לכם לחיות חיים ספורטיביים!".

"מה? ונצטרך לרוץ על המגרש?", אמר לוי. "ושראשנו יהיה רק בכדורגל?", הוסיף קנדה. "רגע, מי אתם?", אמרו קנדה ולוי ביחד, אך עוד לפני שסיימו להגיד זאת, כדור לבן נדחף באגרסיביות והתמוסס בפיהם. "אנחנו המקצוענים", אמרו החוטפים.

פרק ט"ו מצב ביש...

המשחק החל והמצב היה ביש. כבר בפתיחה ספגה הנבחרת שלנו שער. השוערת המתוסכלת עירית לינור פיטפטה עם האפסנאי קובי אריאלי ולא ראתה את הבעיטה הקשתית! הלם שרר בבתי ישראל. גורי אלפי, שחקן הספסל המתוסכל, בעל המומחיות למשחקי מלים, שלף את הסמארטפון וכתב מתחת לחולצת המשחק "זאת לבטח לא המלה האחרונה...". מחצית זו היתה הגרועה ביותר שידעה הנבחרת שלנו אי פעם. חמישה שערים ספגה הנבחרת שלנו במחצית אחת! ללא ספק, אפילו גדעון לוי, שחקן הנשמה המתוסכל ביותר, היה אובד עצות.

שריקת המחצית נשמעה והנבחרות ירדו לחדרי ההלבשה. שחקני הנבחרת אחזו בראשם. "אין לנו מה לעשות ללא קנדה ולוי", אמר אביהו מדינה וכמעט שפרצה תגרה בינו לבין נתן זך וחיים חפר, כשהאחרונים האשימו אותו שוב במשפטים מובנים מדי. למזל כולם, המאמן האגדי פלאטו שרון הפריד בגופו.

לפתע, כמעט משום מקום, נכנסו עמרי קנדה וערן לוי אל חדר ההלבשה!

פרק ט"ז הניצחון

"הגענו...", אמרו. היה להם משהו משונה בעיניים, מעין זיק נערי, כמו שהיה כשהחלו לשחק כדורגל בגיל עשר. "היכן הייתם?!", עוד הספיקה עירית לינור לשאול בזלזול, אבל פלאטו שרון קטע אותה. "אין לכך זמן, מהרו להתלבש. לוי, חולצת ה-XXXL לא הגיעה מהכביסה, עליך ללבוש חולצה אחרת". "טובת הנבחרת היא העיקר!", אמר לוי והותיר את חבריו בפיות פעורים. "אגב, זך", אמר קנדה והוציא שטר של מאה שקל, "קח, אני חייב לך על ההתערבות בעניין שירת אלתרמן, באמת סתם חרוזים. קדימה - אל, אל, מתוסכלי ישראל!".

השחקנים שעטו אל המגרש עוד לפני שריקת המחצית. כה נמרצים היו הם! קנדה פרץ בשצף קצף מהאגף והרים כדור מופתי ליגאל תומרקין ו....שער! רוח גבית דחפה את שחקני הנבחרת שלנו! "גווווללללל", צעק השדרן זוהיר בהלול שוב ושוב, כעשר פעמים! 10-5 לנבחרת! ניצחנו! למחרת, ידיעה קטנה הופיעה במקום הקריקטורה היומית: ישראל היא אלופת העולם למתוסכלים!

סדרת הספרים "הספורטאים הצעירים" חינכה דורות של חובבי כדורגל בישראל. גיבורי הסדרה, אלון החלוץ ורפי השוער, טיילו בעולם, נחטפו ערב משחק חשוב, בעטו "בעיטות פצצה" וזכו בגביעים עם נבחרת ישראל. כל הפנטזיות האלה נרקמו יחדיו לסיפורים פרי עטו של הסופר "אבנר כרמלי", הלא הוא שרגא גפני, שהלך לעולמו לפני כשבוע בגיל 85. שם העט שבחר לעצמו גפני בסדרת סיפורים זו היווה רק אחד מתוך גלריית פסבדונים - און שריג, איתן דרור ואיתן נותב, למשל. בראיון לפני מספר שנים הפתיע גפני כשהודה כי כלל לא התעניין בכדורגל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#