בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המופע ההירואי ששינה את הטניס לעד

נדאל וג'וקוביץ' קבעו רף חדש של כוח, סיבולת ועוצמה למי שרוצה לזכות בגראנד סלאם. הם אפילו הפכו את המחשבה "פדרר" ללא רלוונטית

48תגובות

הם שברו את תקרת הזכוכית. הם פשוט שברו את תקרת הזכוכית. זה לא היה מחבט ביד שלהם, זה היה פטיש חמישה קילו. והם עמדו שם במשך שש שעות וריסקו את המסגרת שבתוכה אנחנו רגילים לראות טניס. וככל שנקפו הדקות, כך התפישה שלנו לגבי הטניס השתנתה והלכה. ומבלי משים הצטברו עוד ועוד רגעים של "לא": "לא ייאמן", "לא סביר", "לא הגיוני". מלמול בלתי פוסק של תדהמה. וכל מלמול הזיז בעוד מילימטר את התקרה, את האופן שבו אנחנו מבינים את המשחק, את הגבולות שלו, את מה שצריך כדי לזכות בגראנד סלאם.

נשברה תקרת זכוכית. והיא קשורה בעיקר למה שצריך לשים היום על המגרש כדי לזכות בתואר גדול. ובכן, צריך לשים הכל. כל מה שיש. לא מילימטר פחות, לא גרם פחות. כל מה שיש. וגם כל מה שיש לא בהכרח יספיק. צריך לעבוד קשה מחוץ למגרש כדי שיהיה הרבה. הרבה מאוד. הכי הרבה. ורק אז אפשר לעמוד על המשטח ולתת את ההרבה הזה, את כולו, ולמשך שעות. כמה שעות? כמה שצריך. ארבע כבר לא נחשב. חמש זה ממוצע. שש זה יפה. לא בטוח שמספיק.

זה היה קרב הרואי. לא במובן של בני יהודה שחזרה באופן "הרואי" מפיגור 0-2 מול בני סכנין. הרואי במובן הטהור של המושג; במובן של שני בני אדם שנותנים את כל מה שיש להם, פיסית ונפשית, כדי לממש רצון; שניים שמוכנים למות על המגרש כדי לנצח. כמובן שהם מוכשרים, כמובן שהם גדולי עולם, כמובן שהם אשפי טניס. אבל לא הטניס הוא הסיפור של התקופה, זו הטוטליות שזוהרת ממעל. המוכנות ללכת עד הסוף. התשובה לשאלה: האם אתה מוכן להתאבד כדי להניף גביע?

נובאק ג'וקוביץ' מוכן להתאבד. את המוכנות הזאת הוא השיג מחוץ למשחק עצמו, מחוץ לטכניקה. הקפיצה הפיסיולוגית שהוא עשה היא מונומנטלית והיא המפתח להשתלטות שלו על הטניס העולמי. האיש הזה הרי היה נחנק בסביבות המערכה השלישית בכל משחק עם פוטנציאל מתיש. היה מתחיל לצלוע, להתעוות, להימתח, להתכווץ. היה פורש כשקשה, מוותר כשלחוץ. לא מעט בדיחות על שמו כבר רצו בסבב. עד לפני שנה וחצי.

ולפתע, סופרמן. פשוט סופרמן. קפיץ אנושי בלתי מתכלה. האיש התאבד על המגרש ביום שישי במשך חמש שעות מתישות נגד אנדי מארי. אתמול הוא התאבד במשך שש שעות מול ספק שור, ספק אדם. 11 שעות התאבדות תוך שלושה ימים מול גדולי האתלטים בעולם. כמו לשחק שבעה משחקי כדורגל מלאים בליגת האלופות בסוף שבוע אחד. לא נתפש.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות לפייסבוק

ונדאל זה נדאל. כדי להזיז אותו הצדה, צריך לגרד לו את הפרצוף עם גרזן. אם תשחק טניס מופלא, אין לך סיכוי. אם תשחק טניס עצום, גם אין לך סיכוי. כדי לנצח את נדאל אתה צריך להסביר לו במשך שש שעות שאתה לא מתכוון לעזוב את המגרש לפניו. ג'וקוביץ' עמד אתמול במשך שש שעות והסביר. בסוף נדאל הבין.

כבר שנה שהיא נסדקת שוב ושוב, אבל אתמול תקרת הזכוכית התנפצה לרסיסים. את הרעש שמעו עד שווייץ. מבעד לרסיסי הזכוכית אפשר להביט ב"טניס החדש". ב"טניס החדש" חלקו של הטניס קטן יותר, ואילו חלקה של הפיסיות, של הסיבולת, של הטוטליות - גדול יותר. ריצת 100 מטר הפכה למרתון. מי שלא יפנים, יקרוס בצד הדרך.

איך אפשר לזהות שינוי תפישה: כשהמחשבה "פדרר" נראית לפתע לא רלוונטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#