בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדברים שכן קרו בדקה ה-12

תגובות

1. מחצית ראשונה - השליטה האופטית של מכבי תל אביב היתה כמו לקבוע למישהו ראייה 6:6, ושאחרי זה ייתקע בעמודים. היתה החזקת כדור, הנעה, יש שיאמרו אפילו הנאה, אבל קרית שמונה כאן בשביל להבקיע. זאת אומרת, גם במשחק הזה וגם בכלל, בליגה. הרי זו מטרת המשחק, לא? מבקיעים ומשחקים יפה, אבל ללא קהל.

כן, שוב אותו נושא. גוש האוהדים הקטן שלהם נראה כמריחת רובה בין שתי חרסינות, דק וקטן. ומכבי? הבנתי מה הבעיה שם. כן, מאוחר מצדי לעלות על זה, אבל בואו לא נדבר עלי - הבעיה היא חוסר הסבלנות של הקהל לקישור האחורי. משם, דבר מוביל לדבר, עד לתוך המועדון. קרית שמונה הבקיעה ובדקה ה-40 אבי נמני עלה ליציע העיתונאים והשומר לא הכיר אותו. הוא חלף עליו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

ניר קידר

2. מחצית שנייה - ההרחקה של סולארי יכולה להרוס לקרית שמונה את האליפות. כן, גם בן שמעון יודע את זה. ברגע שסולארי הורחק, בן שמעון חשב על המשחקים הבאים, ולא רק על איך לסיים את הנוכחי. סולארי הוא אחד שבשפת הדיבור אומרים "יש עליו": נוכחות, בגרות, אבל גם חוצפה. בעל ידע כללי, אבל גם נקודתי.

מכבי השתלטה על המשחק עם הרחקתו, אך גם לפני כן רוח הדברים היתה ברורה - יהיה שער. ואכן כך היה. קרית שמונה שילמה את המחיר על כך ששחקניה לא הצטרפו קדימה. כן, גם במצב של עשרה שחקנים היו כמה פעמים שיציאה מהירה היתה משיגה שער. ועכשיו מתחיל כאב הראש של בן שמעון.

3. 12 - ובדקה ה-12 לא קרה דבר. זאת אומרת, מישהי לבטח ילדה, מישהו פגש באהבת חייו, אחרים פספסו את הדקות הראשונות של הסרט. אולי אפילו בעוד כמה ימים (כאן או בכל מקום אחר), שחקן ייגש אל אפסנאי הקבוצה לפני המשחק וינהל אתו את אותו שיח קבוע, שהרי אין לקלקל אמונות של קבוצה בראש הטבלה. וזהו. אחרי 10 שנים, מני לוי עדיין לא התעורר. והנה, כבר הגענו אתמול לדקה ה-13, שהם 60 שניות לפחות אחרי הדקה ה-12, בה אוהדי מכבי מעודדים את מני לוי מדי משחק. משהו סמלי, יפה, מאחד. עצוב. ונשאלת השאלה לגבי העולם הזה בכללותו: האם באמת צריך להוריד את הגוף כשבועטים בכדור בחיים האלה? הרי לא אמרתם דבר כשהכדורים נכנסו כשהגוף היה למעלה.

פסקול המשחק: Lost In The Future", The Stooges"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#