בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיבור והרגש נעלמו כשנעים הפסיד לערבים

נעים היה מאמן לא רע. אבל לאנשים כמוהו, שיכולים להגיע להישגים נפלאים בטווח הקצר, קשה להשאיר מורשת כלשהי בקבוצות שלהם

10תגובות

ההפסד לבני לוד שבר לחלוטין את רוחם של מנהלי בית”ר וחרץ את גורלו של יובל נעים. מאמן בית”ר הוא איש שנוגע בקלות ללבם של אנשים רגישים במיוחד. הוא אוהב את המשחק, מתלהב, קשוּב לרחשי לבם של אוהדי הקבוצה, עיניו מתלחלחות ברגעי משבר קשים ועכשיו קשה לראות בעלבונו.

במהלך העונה דומה היה שהבית”רים מאמצים אותו אל לבם, אבל אחרי התבוסה נגד בני סכנין במוצאי שבת נפרצו סכרי האיפוק, ורבים קיללו אותו ודרשו את פיטוריו. זה היה מחזה לא נעים, אפילו למשקיפים שכבר ראו הכול בכדורגל, ושאין להם אשליות כלשהן לגבי מידת הרציונליות של אוהדי כדורגל בכלל ושל אוהדי בית”ר בפרט. ייתכן שאיציק קורנפיין הלחוץ (ששימר כנראה את התכונות המפא”יניקיות שהביא מהבית) הולך בדרך הקלה; אבל לא קל למצוא מאמן חדש שגם מכבד את עצמו וגם יסכים להגיע לקבוצה במצבה הנוכחי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

ניר קידר

נעים היה מאמן לא רע; אולי פחות ידען מאייל לחמן ואפילו מניר לוין (שנכשל במכבי תל אביב עתירת הכוכבים), אבל בהחלט ברמתם של רוב המאמנים של הקבוצות הבינוניות בליגת העל. הוא מנוסה ויש לו את מה שהאמריקאים מכנים "חכמת רחוב". בקבוצות בשולי התחתית קשה מאוד להצליח. בדרך כלל שורה של הפסדים רצופים מלווים סדרה קצרה של ניצחונות, ולכן חשוב כל כך הנושא של מנהיגות ושל מורל גבוה. קשה היה לאבחן קו רעיוני כלשהו אצל נעים: לא בדיוק בונקריסט, וגם לא פפ גווארדיולה. נעים שייך לאסכולת הטופחים על השכם, המזילים דמעה, האמוציונאלים. החיבה שלנו לאנשים כאלה היא כנה; הכדורגל איננו מדע מדויק, אלא ענף השוכן בשטח ההפקר שבין אמנות לבידור. אנשים כמו נעים יכולים להגיע להישגים נפלאים בטווח הקצר, אבל קשה להם להשאיר מורשת כלשהי בקבוצות שלהם.

כמו שייע פייגנבוים, גם נעים מזכיר לי את סיפורו של י"ל פרץ (1915-1851) “השריקה” שנכתב ביידיש במאה ה-19. מעשה בחסיד בליל “כל נדרי” שלא ידע קרוא וכתוב ולא שינן את מילות התפילה ולכן שרק בכל כוחו וכמעט שסולק על ידי קהל המתפללים. הרב הגן עליו וטען שזוהי דרכו לבטא את דבקותו באלוהים. תמיד הייתי קצת אמביוולנטי כלפי גיבור הסיפור הזה, אבל הוא נחרת בתודעתם של קוראיו והמחיש לנו, לא פחות מאשר מרטין בובר, את מהות החסידות.

גם נעים שָׁרַק כלפי האלוהים וכלפי האוהדים, וזה לא הספיק כדי למנוע את המשך נפילתה של הקבוצה. דווקא קהל האוהדים עם זיקה למסורת דחה את תפילתו הרגשנית של נעים. אוהדי בית”ר רצו למצוא לפחות סיפוק רגעי בניצחון של סכנין השנואה עליהם, אבל המצב המציאותי בשטח הוא שהקבוצה מהגליל עולה על בית”ר בשלוש דרגות העונה. הניצחון של סכנין לא ימנע את המשך הקיפוח המשווע של האזרחים הערבים; אם הוא זקף את קומתם לשעה קלה, גם זו לטובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#