שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אודי שרבני
אודי שרבני

1. היכרות - ולמרות זאת (או אולי בגלל), עלינו להאשים את התקשורת ("אותנו"), איך היא חיכתה ("חיכינו") לאותו רגע בו היא תוכל ("נוכל") לעשות שריפות בקרית שמונה. הרי מה יש להם מלבד זה?

הצפון רומנטי, במיוחד העונה, כשבעלי הצימרים במרכז רק רבים וגונבים את הלקוחות שלהם. והנה, הריב הזה בין שרצקי לבן שמעון תפקידו היה תקשורתי בלבד. כן, היו דין ודברים, אבל זה היה יותר עבור מלקטי פירורי העונה, הלא הם אנחנו. היה שולם אמיתי, מבוים, הרגעת רוחות. תקראו לכך איך שתרצו. בסופו של יום, ההודעה לעיתונות היא כזו: המאמן הוא הפועל תל אביב.

2. משחק - וכמה שמדובר השנה בענייני מאקרו (קרית שמונה כקרית שמונה, צפון מול מרכז, גדולות מול קטנות וכו'), הדברים נקבעים במיקרו - הגול של סולארי במחצית הראשונה הוא העתק מדויק למה שקרה לפני כן: התקפה מימין והורדת כדור אלכסונית ובעיטה.

בפעם הראשונה מסר סולארי לבדש שהחמיץ, בפעם השנייה בדש לסולארי ופנימה. דפוס חוזר, הבנה של רוח הדברים. בגול השני, רוצ'ט עם מעלתו הטובה ביותר מבחינה אישית (השתחררות מהירה עם הכדור) עשה זאת שוב, ובישל נהדר לאבוחצירא. דפוס חוזר. שוב מיקרו. אין פתח תקוה, אבל בדרך לחתונה עוצרים אצל לוזון.

"שמנו צ'ק, לפחות נהנה". אבוחצירא, אתמולצילום: שרון בוקוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

3. מחיאות כפיים - יודע זאת כל כדורגלן בקור: הפציעה המרגיזה ביותר היא דריכה על הרגל. כהזמנה טרחנית לחתונה שאתה לא רוצה להיות בה, אבל חייב. אמתלה. לפני כן, בטן ריקה ביחס לצ'ק. וכך, לפחות שלוש פעמים נעצר אתמול המשחק בגלל פציעה כזו, מה שאומר עליו הרבה, ועל קרית שמונה ביחס לשאר הקבוצות - בכל משחק היא כמו דורכת על הרגל.

קטן, אבל עושה את העבודה ל-90 דקות. ואז שוב. ועכשיו הצעה למחיאות כפיים: מפאת חוסר הקהל, זקוקה ק"ש למכונת תופים שהיתה שגורה בשנות השמונים. משה גיאת ישיר את שיר האליפות, הוא עשה בה שימוש תדיר.

פסקול המשחק: "פעמון זהב", משה גיאת

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ