יתרונותיו של השמרן

אין צורך להבהיל לירושלים את הרופא הכי טוב בעולם, כאשר החולה נמצא כמעט בשלבי גסיסה. משמעת וסדר עשויים להציל את בית"ר מירידה, וזה כל מה שדרוש לה

חיים ברעם
"כל העיר" ירושלים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים ברעם
"כל העיר" ירושלים

בסרט הקלאסי “בצהרי היום” (1952) מנסה השריף, בגילומו הקפוא אך הבלתי נשכח של גארי קופר, לגייס את אנשי העיירה נגד חבורה של פושעים מסוכנים שמגיעים ברכבת להתנקם בו. הוא נכשל, אפילו אשתו הטרייה (גרייס קלי, לימים נסיכת מונאקו) נוטשת אותו והוא נאלץ להילחם ברוצחים המפחידים בכוחות עצמו.

ברור שלא כל אחד מתאים להיות “שריף”, וקשה להבין מדוע התקשורת מתעקשת להדביק לאלי כהן את הכינוי הזה. כהן לובש על פניו ארשת רצינית, ומקפיד על הופעתו החיצונית. זה לא מנע מיוסי בניון להמרות את פיו בשידור חי כאשר המאמן עבד במכבי חיפה (עונת 2000-1999). סירובו של בניון להתחלף במשחק הגביע נגד הפועל חיפה חרף הוראתו של כהן פגע מאוד במוניטין של המאמן הוותיק. תקשורת הספורט היא שמרנית מאוד, ואני זוכר את הכעס הגדול כלפי כאשר הצדקתי את השחקן בשידור ישיר בטלוויזיה. היתה לכך סיבה: החלפתו של בניון הצטיירה כחלק מהזהירות המופרזת של כהן, שהעדיף “משחק מבוקר למען הנקודות” על פני הנאתם של עשרות אלפי הצופים באיצטדיון ובטלוויזיה.

כיום קשה מאוד לתת ביטוי לנטיות אנרכיסטיות כלשהן בטלוויזיה, וקיים קשר ישיר בין סתימת הפיות של נון קונפורמיסטים לבין השיממון האינטלקטואלי השורר בעיתונות הספורט. מעטים מתמרדים בעידן הזה נגד קלישאות כמו “מבחן התוצאה”. אבל כהן היה שמרן קיצוני, ולכן מתחנו עליו ביקורת כאשר היה מאמן הפועל תל אביב וכמעט שזכה באליפות בעזרת תוצאות של 0-1, בסגנון משעמם עד לדמעות (עונת 1998-1997). מי שיבדוק את גיליונות “כל העיר” מאז, ילמד שהעדפנו בגלוי את בית”ר של דרור קשטן על פני הפועל תל אביב של אלי כהן.

לא בהכרח מינוי רע. כהןצילום: ספי מגריזו

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

עם זאת, מינויו של כהן איננו דווקא צעד שגוי. נכון שאני לא מזדהה עם תמיכתו הגורפת של חברי שלמה שרף במאמן החדש של בית”ר, בשל הנימוקים שלו שחשפו איבה לא רציונאלית (אבל מובנת מבחינה פסיכולוגית) למאמנים הצעירים וצורך נפשי עז לתמוך בשמרן ותיק כמו כהן. אבל אין לי ביקורת מיוחדת על איציק קורנפיין בנושא המינוי. באנלוגיה ישירה למקצוע הרפואה לא נותר לנו אלא לקבוע, שאין צורך להבהיל לעירנו את הרופא הכי טוב בעולם, כאשר החולה נמצא כמעט בשלבי גסיסה. משמעת וסדר מינימליים עשויים אולי להציל את בית”ר מירידה, וזה כל מה שדרוש לה. לא נבדוק בכל סוף שבוע את סגנון המשחק של כהן כדי להאשים אותו בבונקריזם; אף אחד לא דורש מבית”ר לשחק בצורה אטרקטיבית אלא לפעול למען ההישרדות.

יש לנו גם סיבה רעיונית לרצות בטובתו של כהן. הוא היה מובטל כמה שנים, והשאלות המחוספסות בתקשורת על הסיבות שהניעו אותו לבוא לבית”ר הן מחפירות. בעידן הנורא הזה צריך לשמוח שאדם בגילו שומר על כבודו העצמי ומוצא עבודה. אין שום סיבה לחשוב שהוא יהיה גרוע מאחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ