בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבט אל עתידה של ירושלים האדומה

לצד האושר הכרוך בעצם קיומו של מפעל כמו קטמון, אנחנו לא פטורים ממחשבה על העונה הבאה. בלי הכנות לזמן קצר לא יהיה גם אופק לטווח ארוך

תגובות

שבוע גדול עבר על אוהדי הפועל קטמון, וזהו לא זמן אידיאלי להתנצחויות עם ספקנים למיניהם ועם מתנגדי הפרויקט. אפילו מדורי הספורט ביומונים התל אביביים “ידיעות אחרונות” ו”מעריב”, שמעולם לא התייחסו אלינו בנדיבות לב יתרה, חגגו ביום ראשון את הניצחון הגדול ביבנה. צופים רבים בטלוויזיה ראו את השערים המתוכננים היטב של כפיר מלול ושל שי אהרון, וקלטו שעבודה יסודית מושקעת בקבוצה, שיש יד מכוונת של המאמן המעולה ליאור זאדה, והתרשמו מהאהדה העצומה, ועוד במשחק חוץ קשה. גם יבנה תרמה את חלקה בחגיגה, הציגה משחק יפה והקהל שלה התנהג למופת, חרף האזהרות המוקדמות.

כל זה התרחש על רקע הפסדה של הפועל ירושלים נגד מובילת הלאומית הפועל רמת גן. כרגיל בצמתים כאלה קיימת נטייה להפריז בהסקת המסקנות. ההיבריס הוא האויב הגדול של התכנון הקפדני, שאמור להיות מושתת על חשיבה רציונלית ועבודה קשה. במהלך העונה היו כמה הצלחות מרשימות להפועל, כולל הניצחון הגדול בגביע נגד מכבי תל אביב, ואז חגגו אנשים קצרי ראות את סופה כביכול של קטמון. אסור שתופעה כזאת תישנה גם אצלנו. את פרי ההצלחה הגדולה צריך לְשַמֵר, לא לקצור באורח מיידי, ותחת חגיגות רהב והקנטות הדדיות יש לפנות מקום למדיניות מוּשׂכלת של התפייסות ופתיחת דף חדש.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

דניאל בר-און

לקראת הישורת האחרונה בעונה אין זמן ואין גם כורח לפתוח בשיחות לאיחוד, אלא יש לעבוד קשה כדי להתמודד עם מובילת המחוז הצפוני בליגה א’ על הכרטיס היחיד לעלייה ללאומית. לכן אני חושש קצת מהדיבורים אודות התמודדות על ההגמוניה בעיר עם בית”ר. יש לפנינו דרך ארוכה, שעלולה להימשך כמה שנים, ולא קל לקיים קבוצה רק מדמי חבר של אוהדים ומתרומות. הנציגים שלנו בהנהלה עובדים בפרך כדי לאפשר לאהרון, מלול ולעוז צבאג לשחק כדורגל שמביא כבוד לאדומים בעירנו. אבל קבוצה טובה בלאומית, שלא לדבר על ליגת העל, תדרוש מאיתנו לגייס כספים על רקע של משבר כלכלי ואולי גם מדיני, שידחוק את הכדורגל למקום שולי בסדר העדיפויות של תושבי העיר. כבר היו דברים מעולם. הכדורגל התקיים בעירנו גם בתקופות קשות של פיגועים, מלחמות ומצוקה קיומית, והוא חשוב לרבים מאיתנו בעיקר מבחינה רגשית. העתיד קצת מעורפל, ולכן לצד האושר הכרוך בעצם קיומו של מפעל כמו קטמון, אנחנו לא פטורים ממחשבה על העונה הבאה. בלי הכנות לזמן קצר לא יהיה גם אופק לטווח ארוך.

חשוב מאוד למתן את האווירה בין האוהדים האדומים בעיר לבין עצמם. היריבות כאילו התחדדה, כאשר משחק החוץ של קטמון ומשחק הבית של הפועל שודרו במשולב. אבל לא יהיו הרבה שבתות כאלה, רבים מאיתנו חולמים על שיקום כולל של הכדורגל האדום בעיר, ומכינים את עצמם ואת ניירות העמדה הפרטיים שלהם לקראת השיחות הבלתי נמנעות בין נציגי שתי האגודות בפגרת הקיץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#