בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדום-לבן-שחור

שרפו את המועדון

האנרכיה שהתפרצה בבלומפילד, אותה הובילו חברי האולטראס, היתה פורקן קבוצתי של שחקנים ואוהדים שחוו העונה השתלטות עוינת

28תגובות

הכדורגל הישראלי התקשה להתאושש ממאורעות הסיום של הדרבי התל אביבי. גם אוהדי הפועל תל אביב נאלצו לבחון מחדש את עצמם ואת תפישת עולמם לאור המהומה. מה זה היה, התקף הזעם הקדוש והאנרכיסטי הזה, שהתפרץ בבלומפילד עם שריקת הסיום? מהם מקורותיו? על איזה זרמי עומק הוא יושב? מדוע לכל מי שהתבונן בו מרחוק הוא נראה כטירוף לשמו, בעוד שלמרבית יושבי הטריבונות הוא הצטייר, לפחות באותן דקות של רתחת הדם, כהמשך טבעי והגיוני למשחק ארור בפרט ולעונה המיוסרת כולה?

יושבי היציעים 4-5 בבלומפילד מכנים עצמם "אולטראס הפועל". הם מציינים שנת ייסוד רשמית (1999), ומתייחסים לעצמם כאל ישות אוטונומית, גם אם כזו המקיימת זיקה ידידותית לקבוצת הכדורגל שסביבה נבראו. מרבית שלטי העידוד של האולטראס, כמו גם חלק ניכר מפזמוניהם, עוסקים - לא ניחשתם נכון - בארגון עצמו. יותר מאת הפועל, הם אוהדים את האהדה. כפי שהיטיב לציין אחי הצעיר ושכני ליציע לפני תחילת המשחק, הם למעשה הקימו קבוצה חדשה, שיש לה אג'נדה עצמאית ואפילו צבעים משלה; לאדום-לבן המסורתי הם הוסיפו שחור.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

ניר קידר

הדרבי נחשב תמיד לפריים-טיים של האולטראס. לקראת שלשום הם התעלו על עצמם, ובעבודת נמלים תפרו דגל מרהיב שכיסה את היציע כולו. הכתובת שנרקמה עליו באנגלית היתה חד משמעית: "אנחנו מונעים בידי שנאה טהורה". בשלב זה העניין מסתבך, משום שלהפועל תל אביב כמועדון צמרת אין קיום אמיתי בלי 1,500 הפנאטים הללו. הם מי שנוסעים באדיקות למשחקי החוץ, כולל באירופה, והם אלה שנותנים את טון העידוד במשחקי הבית (דווקא לאורך הדרבי הם עשו עבודה חלשה; אולי שמרו כוחות למפגן הסיום).

האולטראס מרבים לשרבב למלאכתם מסרים חברתיים ופוליטיים, ומשמרים אתוס מעמדי ולוחמני למועדון שהופרט והתברגן מזמן. רוב מוחלט של אוהדי הקבוצה מתייחס אליהם בכבוד ובחיבה אבהית, לכל היותר במבוכה קלה מדי פעם. פחות "קומץ" ויותר עמוד אש ההולך לפני המחנה. מיציעים 7, 8, 2 ו-13 לא נזרקו בסיום הדרבי חפצים בכמות משמעותית. אבל רבבת האוהדים שגדשה אותם צפתה במהופנט במתרחש, וסרבה לתחינות הכרוז לפנות את האיצטדיון. ניכור לא היה שם. השתאות כן, לצד אמפתיה ותחושת השתייכות.

ניר קידר

האולטראס נתפשים כמובילי המאבק נגד אלי טביב. מופע הליצנות של מנשה משיח היה רק טריגר, או תירוץ. האנרכיה שהתפרצה בבלומפילד היתה פורקן קבוצתי של שחקנים ואוהדים שחוו העונה השתלטות עוינת. תגובה של ילד זועם ומתוסכל, שהעולם שהיה מוכר לו זועזע עד היסוד. קריסה של מועדון גדול אל תוך עצמו, שמותירה אחריה חור שחור ואדמה חרוכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#