הסיוטים של הפנטזיונרים - מגרש ביתי - הארץ

הסיוטים של הפנטזיונרים

ההגנה על אינייסטה, מסי, דויד סילבה ושחקנים אחרים מסוגם, הפכה לאינטרס הקולקטיבי של כל אוהבי המשחק בעולם. עכשיו נסו להסביר את זה למוריניו

חיים ברעם
"כל העיר" ירושלים
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חיים ברעם
"כל העיר" ירושלים

את החגיגה הגדולה של בית"ר ירושלים נגד קרית שמונה החמצתי, ועל ההיסטריה המובנת בדקות הסיום קראתי בעיקר בעיתונים. יש להודות שהמשחק היה פשוט משעמם לצופה שהמנורה אינה עומדת בראש מעייניו. ברצלונה, גם בלי לאו מסי, קוסמת יותר.

משפט הפתיחה הזה מגלם אולי את הדילמה של אוהדי כדורגל רבים בישראל וגם במדינות אחרות: ההיצע בטלוויזיה הוא אדיר ומפתה; "הבילוי" במגרשים הוא לעתים מסכת של עינויים פיזיים ונפשיים.

בעבר התקשינו לפתח קשר רגשי עם שחקנים בליגות הגדולות באירופה. השידורים היו נדירים יותר, לעתים קצת מטושטשים מבחינה טכנית, האינטרנט טרם עמד לרשותנו ולא יכולנו להתעדכן באתרי הקבוצות האהובות עלינו. הקשר הנפשי האדיר שלי עם ווסטהאם יונייטד נוצר בתקופה שגרתי בלונדון וצפיתי במשחקי הקבוצה באורח קבוע. ברצלונה לעומתה היתה אהבה אפלטונית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

הזיקה לבארסה נבעה מהרדיפה הפשיסטית נגדה לפני, בזמן ואחרי מלחמת האזרחים בספרד (1939-1936) ומהחינוך האנטי פשיסטי שקיבלתי בבית. אבל בעידן הנוכחי, המיטיב עם חובבי כדורגל משובח, האהבה לברצלונה מתוּחזקת מדי יום. ניתן לצפות בכל משחקיה בליגה הספרדית ובאירופה, לקרוא על כוכביה באתר הקבוצה באנגלית ולהכיר כל שחקן ספסל או שחקן נוער בשולי ההרכב הבכיר. נכון שתמיד אעדיף את האדומים מעירי על קבוצות זרות כלשהן, אבל אין בכך כדי לעמעם את הזיקה לברצלונה או לווסטהאם.

בשבע השנים האחרונות הפכה ברצלונה מקבוצה קרובה ללבי מבחינה פוליטית והיסטורית להתגלמות האידיאלים שלי בנושא הכדורגל. היא משחקת את הכדורגל שעליו חלמתי כבר עשרות שנים. לא רק האוריינטציה ההתקפית אלא גם ההישענות הבלעדית על מיומנות.

ראינו בגמר הצ'מפיונס בוומבלי נגד מנצ'סטר יונייטד שלא רק מסי, צ'אבי ואנדרס אינייסטה, אלא גם סרחיו בוסקטס עולים מבחינה טכנית על כל שחקן של יונייטד. חוויה דומה עברנו גם בכל המשחקים של בארסה נגד ארסנל במסגרות אירופיות. דווקא היומרה של ארסן ונגר לחקות את סגנונה של ברצלונה הבליטה את הפער בין השחקנים, אחד על אחד.

במוצאי שבת התמודדה ברצלונה נגד ספורטינג חיחון, בלי מסי המוצהב. אינייסטה נאלץ לחרוג מתדמית השחקן השקט והנחבא אל הכלים והציג את מרכולתו קבל עם ועדה: השליטה המוחלטת בכדור, היכולת לבצע תרגילים מרהיבים על שטח קטן, המסירות הנהדרות. הוא הבקיע, בישל, סיכן ובעיקר סיפק למיליונים ברחבי העולם בידור מושלם וכמעט תמים בהגינות הנפלאה המאפיינת אותו.

חשבתי באותו רגע שהשחקן הנפלא הזה נעדר בכל עונה לשבועות ארוכים בשל פציעות הנובעות מהתנכלות מכוונת, בהוראת מאמנים אלימים מסוגו של ז'וזה מוריניו, אלילם של כל שונאי הכדורגל הטוב בעולם. ההגנה על אינייסטה, או על דויד סילבה ושחקנים אחרים מסוגם (שלא לדבר על מסי), הפכה לאינטרס הקולקטיבי של כל אוהבי המשחק בעולם. אין להתרעם על שופטים שממלאים את תפקידם ומרחיקים את הקצבים מכר הדשא.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ