שלטון העם

למי שייכת הקבוצה שלי?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גוסטבו טרייבר

גילוי נאות מתוך הווי משפחתי: אני אדום, אוהד (לא קיצוני) של הפועל תל אביב, ואילו עידן, בני הגדול, הינו פעיל במה שמכונה "אולטראס". אני בשער 7, הוא בשער 5. לא פעם בארוחות הערב, כשהוא מביע את דעתו העסיסית על הבעלים או על מחרוזת שירי האוהדים הידועה באיכותה, אני אומר לו בהתרסה: "תביא שישה מיליון שקל, תקנה את הקבוצה ותנהל אותה כפי שאתה רוצה". הוא עונה: "אבא, לא הכל כסף, הוא יהרוס את הקבוצה".

שורות אלה נכתבות, בין היתר, מתוך הסתייגות לחלק גדול ממחאות האוהדים, אך גם מתוך אמפתיה למחויבות שלהם (ושל אוהדי קבוצות אחרות) לסמל ולצבע.

האירועים האחרונים הפוקדים את הפועל תל אביב ואוהדיה, ובכלל זה גילויי אלימות מצד חלקם ודרישתם להביא לסילוקו של בעל השליטה, מעלים את הצורך בדיון ובחידוד הגדרת יחסי הגומלין בין הארגונים השונים בקבוצות כדורגל - בעלים, הנהלה, שחקנים, אוהדים - ובצורך להחיל בהן כללי ממשל תאגידי כלשהם.

אוהדי הפועל תל אביב, אמשצילום: שרון בוקוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

בשונה מתאגיד עסקי, עליו חלים חוק החברות וחוקים נלווים נוספים הקשורים לחברות ציבוריות, קיימת לקונה בכל הקשור לארגונים השונים בקבוצת כדורגל, שהיא למעשה אנדרוגינוס ארגוני. למי באמת שייכת הקבוצה?

נניח מצב היפותטי (מאוד), לפיו אני - גם תל אביבי, גם אוהד הפועל תל אביב וגם שמאלן לא קטן – רוכש את בית"ר ירושלים ומחליט שמחצית משחקניה יהיו מוסלמים. האם הדבר חוקי? בוודאי. האם הדבר אפשרי ולגיטימי? לא. ממש לא, כי לאוהדי הקבוצה, כל קבוצה, על אף היעדר מעמד פורמלי, יש משקל. רוח הקבוצה, יש דבר כזה. הבעיה היא שלא ניתן לכמת את המעמד הזה. למעשה, הכל תלוי ברצונו של הבעלים, או אם תרצו בעובי העור שלו.

כשהכל בסדר, אין עניין בכך. הבעיה היא שבתקופה הזו הכל לא בסדר בכדורגל: במכבי תל אביב היה בעלים מחויב אך מסוכסך עם חלק מהאוהדים, ולאחר מכן הגיעו זרים או חייזרים; בבית"ר ירושלים היה בעלים (ואולי עדיין קיים) שנזקק לאהבת הקהל ושפך כסף ללא צידוק כלכלי, ומשהתאכזב שאפשר לקנות את בית"ר ירושלים אך לא את ירושלים החליט לסיים את הרומן; בהפועל תל אביב היה בעלים מחויב ללא כסף, והיום יש כסף למישהו שלא מחויב לשום דבר מלבד לכסף.

הגורם האחרון שנותר מחויב לקבוצה - קהל האוהדיםצילום: שרון בוקוב

אוהדים אינם בעלים, אך גם אינם סתם לקוחות. בדרך כלל אוהדים הם בבחינת קהל שבוי, והשבי עובר בירושה מדור לדור. בעלים ושחקנים הינם זמניים, הם מקבלים זכויות זמניות. הקבוצה באמת שייכת לאוהדים. אך שייכות ובעלות כנראה אינם זהים. איך מתרגמים את השייכות והבעלות הלכה למעשה, כך שניתן יהיה גם לנהל את העסק? מתחילים בקטן, בבעלי המינויים. יש לעגן בכללי הממשל התאגידי ובתקנון ההתאחדות לכדורגל את מעמדם, כך שיהיה דומה לזה של אסיפה כללית. יהיה צורך למנות נציגי אוהדים לדירקטוריון הקבוצות ולקבוע שורה של החלטות בהן נדרשת אישור האסיפה או נציגי האוהדים (להלן: נציגי ציבור). התוצאה תהיה יותר אוהדים, ללא ספק.

"E.T. Go Home"? כלל המנויים יצביע על הסעיף הבא: העברת זכויות ניהול הקבוצה תהיה כפופה לאישור כלל בעלי המינויים, ובנוסף בעל הקבוצה המיועד יתאמץ לזכות באהדת הקהל. שירי שואה? נהמות גזעניות? מוות לערבים? תן לאוהדים אחריות, תן להם נציגים ודברים ישתנו.

מעט אנשים, בוודאי בריאים בנפשם, מעוניינים כיום להחזיק בקבוצת כדורגל. הענף, שאינו נהנה מאהדה יתרה בקרב בעלי עסקים, הינו אטרקטיבי בימים אלו בערך כמו פוליטיקה, ולכן אנחנו רואים בו אנשים מפוקפקים, בעברם או בנפשם. שינוי הכללים ינקה את הכדורגל מנוכחותם. אלו, לדוגמה, שורה של החלטות שחייבות לעבור אישור של אסיפת בעלי המינויים:

· העברת זכויות הניהול
· חידוש תקופתי של זכויות הניהול (אחת לשלוש שנים)
· חלוקת רווחים
· אישור העסקת נושאי משרה שהינם בני משפחה של בעל השליטה (כולל מאמן, מר לוזון)
· אישור נציגי בעלי מינויים בדירקטוריון של בעל זכויות הניהול

אלי טביב. "יכול להיות שהוא טס לצפות במשחקי היורו"צילום: שרון בוקוב

נשמע מסובך? לא בדיוק. בעידן הנוכחי זה בטל בשישים נוכח העלויות, הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הנדרשים. ומה עם קבוצות קטנות ללא אוהדים או בעלי מינויים רבים? לאט, זהו תהליך, אפשר להחיל את המודל, לפחות תחילה, על קבוצות עם מספר מנויים העולה על אלף, לדוגמה. ומה אם לא יימצאו אנשים שירצו לקחת על עצמם את העסק או לא יאושרו? טוב, לא הכל פתור, אבל בעידן ה-Share, גם הכדורגל זכאי לשקיפות, שותפות ופתיחות.

הכותב הוא איש עסקים, בעל מנוי לשער 7, אבא של עידן (שער 5) ויהלי (שער 7)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ