בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טרגדיה על כר הדשא

צל"ש לכדורגל האנגלי

להבדיל ממקומות רבים בעולם, זוכרים באנגליה שלשחקנים יש בני משפחה, שגם ילדים רואים טלוויזיה, שצנעת הפרט חשובה מרייטינג. בקיצור, שלא צריך להראות כל דבר

3תגובות

מוכנות. אם פבריס מואמבה ישרוד - נכון לכתיבת שורות אלו מצבו עדיין מוגדר קריטי - ייתכן שיהיה חייב את חייו בעקיפין לז'וזה מוריניו, צ'לסי ושועריה.

קשה לשכוח את המשחק ברדינג באוקטובר 2006. בצורה נדירה נגרמו פגיעות קשות לשני שוערי צ'לסי, פטר צ'ך ומחליפו קרלו קודיצ'יני. צ'ך, שסבל משבר בגולגולת, נאלץ לחכות מעל חצי שעה בחדר ההלבשה עד שהגיע אמבולנס. "על הכדורגל האנגלי לעשות חושבים", נרעש מוריניו, "יש דברים הרבה יותר חשובים מכדורגל".

בעקבות תלונה שהגישה צ'לסי הבינו הנהלת הפרמייר-ליג וההתאחדות שיש לטפל בנושא. בתוך כמה חודשים יצאה הוראה שבכל מגרש חייב להיות אמבולנס. בנוסף, טיפלו התקנות מ-2007 בפיגור של הפרמייר-ליג בהשוואה לרוב הליגות הבכירות ביבשת בכל הנוגע לצוות הרפואי במגרש. מעבר להימצאותם של רופא הקבוצה והפיסיותרפיסט על כל ספסל, חייבים לפחות שניים מנושאי האלונקה להיות פראמדיקים בהכשרתם. בנוסף, חייב להיות באיצטדיון "רופא לקהל", למקרה חירום אצל צופה.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות של ספורט הארץ ישירות לפייסבוק

שלשום ראו בבירור את צוותי הרפואה של הקבוצות והפראמדיקים משתפים פעולה, ואת האמבולנס ממתין עד שפינה את מואמבה כשמצבו יוצב. ריצ'רד סקדאמור, יו"ר ההתאחדות, שיבח את הטיפול ובצדק. ללא התקנות מ-2007, ייתכן שהמצב היה שונה.

טוויטר. כשעתיים לפני שהתמוטט שלח מואמבה ציוץ שמבשר כי בולטון הגיעה לשערי ווייט הארט ליין. כמה שציפה לשחק באיצטדיון הזה, סמוך לבית הספר היסודי בו למד. בהמשך הערב געשה הרשת החברתית. מאות אנשי כדורגל אנגלי שיתפו ברגשותיהם, התפללו לשלומו וביקשו מאחרים לחקות אותם. עשרות שהכירו אותו בחדרי ההלבשה של קבוצותיו ונבחרתו גמרו עליו את ההלל, קודם כל כבן אדם. אפשר להבין שהוא אהוב ומקובל, תמיד מחייך, עוזר לחברים ומנסה בשאפתנות להוציא את המיטב מהקריירה.

טלוויזיה. אפשר להגיד הרבה על האנגלים, על החיטוט בחיים הפרטיים של כוכבים, על הצהובונים - אבל בעת הצורך הם גם יודעים להפגין רגישות ותרבות. להבדיל ממקומות רבים בעולם, זוכרים באנגליה שלשחקנים יש בני משפחה (מואמבה מאורס עם תינוק, בנוסף לכל), שגם ילדים רואים טלוויזיה, שצנעת הפרט חשובה מרייטינג. בקיצור, שלא צריך להראות כל דבר.

"אפשר היה לראות מיד שהמצב חמור, לפי הצורה בה התמוטט, תגובות השחקנים לידו והצוותים הרפואיים", אמר איאן דניס, כתב BBC, "אפשר היה לראות בצילום מרחוק שהצוות הרפואי משתמש במכות חשמל כדי להחזירו לחיים, זה לחלוטין מספיק".

אי-פי

הפליט. סיפור החיים של מואמבה אינו פשוט. הוא גדל בקינשסה, בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, זאיר באותם ימים. אביו היה פעיל פוליטי ומתנגד למשטר, דודו נרצח על ידי אנשי הנשיא מובוטו, והילד ראה מוות וקרבות. כשהיה בן שש נמלט אביו מהמדינה, וכעבור מספר שנים קיבל מעמד של פליט פוליטי באנגליה. ב-1999, כשפבריס בן 11, התאחדה המשפחה עם האב בלונדון.

הילד, שלא ידע מלה באנגלית וסבל מהקור, המשיך לשחק כדורגל, כמו בקינשסה, הצטיין ובגיל 14 זוהה על ידי האקדמיה של ארסנל. כקשר 50-50 גבוה, טכני ושחור, כמובן שהיה בין אלו שכונו "פטריק ויירה החדש" כשעלה לבוגרים. לרמות הללו לא הגיע, אבל היה שחקן טוב מספיק עבור ברמינגהאם, בולטון והנבחרת הצעירה של אנגליה, והאמין כי אולי יום אחד יהיה גם בנבחרת הבוגרת. ועכשיו? רק שיחיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#