בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר הספקתם לשכוח אותו, נכון?

ההתנפלות על המאמנים היא בלתי אנושית, והביטחון התעסוקתי שלהם שואף לאפס. אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, רוני לוי, יובל נעים וכעת גם אלי כהן. כך חולפת לה תהילת עולם קצרצרה

2תגובות

 לופא קדוש לא היה גאון כדורגל גם כאשר הפועל ירושלים נלחמה על כרטיס העלייה לליגת העל. הקבוצה הציגה אז כדורגל טוב והצליחה להפתיע גם את מכבי תל אביב במסגרת הגביע. גם היום ניתן לקבוע שמאמן הפועל לא הפך לפתע לגולם מוחלט, ל”זקן”, שהאימונים שלו מעוררים גיחוך והוא לא האחראי הבלעדי לחמשת ההפסדים הרצופים שגימדו את האופקים, רידדו את החזון והפכו את החלומות לסיוט. הוא נשאר מאמן טוב, נבון, מנוסה וקשוח, כפי שהיה כשוער לפני יותר מ-40 שנה.

הכדורגל בעירנו מספק דוגמאות נוספות לתסמונת התהילה החולפת: עד שיובל נעים מונה למאמן בית”ר ירושלים כבר כמעט שכחו באגודה את אורי מלמיליאן, שאימן בה בעונה הקודמת. רק ותיקים מעטים עוד הזילו דמעות על התמוטטות האגדה ונפילת המאמן, שעליו חלמו מזה שנות דור. אורי לא ברח מבית”ר, אלא פשוט התאדה מנוֹפה והיה כלא היה. רוני לוי ודוד אמסלם נשכחו גם הם עד מהרה. דמותו של נעים הצטיירה בעינינו כבית”רית טיפוסית, והוא שקד על טיפוח התדמית הזאת. נעים צבר כמה נקודות ליגה בתחילת דרכו, והקהל “אהב” אותו. לא הייתי רוצה שמישהו יאהב אותי בסגנון הדביק הזה, שאין לו משמעות כלשהי בטווח הארוך. הנשיקות, החיבוקים, דמעות הגיל, הזיעה, ההיסטריה - כל אלה לא יכלו להחליף את הכורח בבסיס מקצועי וקהילתי איתן לקבוצה, אחרי שהמיתוס של ארקדי גאידמק התנפץ לרסיסים.

ספי מגריזו

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

אין, אם כך, חסינות לאף מאמן. אנשים כמו נעים, ועתה גם אלי כהן, נסחפים לעתים כאשר הם רוקמים רומן סוער עם הקהל. גם ניסיונם העשיר אינו מספיק כדי להפיק לקחים שכלתניים ממצבים שהם רגשיים בעיקרם. אלי אוחנה, איש פיקח במיוחד, הבין היטב שאין הרבה הבדל בין הריר שנדבק ללחייו מהנשיקות ובין הרוק מפיהם של מגדפים משולחי רסן. האליל של בית”ר, שלא שיחק מעודו בקבוצה אחרת בארץ, זכה גם הוא למנה גדושה של קללות מכוערות. לכן העדיף לאמן בסביבה אנושית שקטה יותר, ומצא לו נישה מצוינת בנבחרת הנערים.

ריטואל הפיטורים (“כדי לעורר את הקבוצה או לזעזע אותה”) קיים בכל העולם, והוא מגונה גם שם. מעולם לא הזדהיתי במיוחד עם המאמנים, שרבים מהם נוטים לשמרנות ולבונקריזם ציני, ורק מעטים מהם מבינים באמת את הקשר בין התרבות המקומית ובין הקבוצה שאותה הם אמורים לשרת. אבל לעתים ההתנפלות עליהם היא ממש בלתי אנושית והביטחון התעסוקתי שלהם שואף לאפס.

ניר קידר

אני מקווה שאת גילי לנדאו יפקוד גורל אחר, אם באמת יקבל את עירוני קרית שמונה. פולחן האישיות של איזי שירצקי הוא מוגזם, ונודפת ממנו הערצה גלויה לכוח ולכסף. שירצקי תורם רבות לקרית שמונה, אבל הוא גם איש כוחני מדי לטעמי, וחבל שאיגוד המאמנים הפנים את האיבה להתארגנות מקצועית, שמונעת מהמאמנים הגנה אפקטיבית והופכת אותם להפקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#