בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפוליטיזציה של ערוץ 1, הבושה הגדולה של יורם ארבל

בוני גינצבורג ומסך המגע, אבי נמני והחיוך השועלי, דני נוימן והפרשנות הלא ראויה. אז מה השתנה בערוץ 1? היעדרותו של עמית הורסקי, ששוב נבעט מעמדת השדר במשחק החשוב של העונה לטובת הרוטציה והפוליטיזציה

73תגובות

1. הכל נראה אותו דבר. בוני גינצבורג עם החיוך הסינתטי, מסך המגע הנאמן שממתין מאחור ושאלות הפייסבוק האינפנטיליות שאמורות להחניף לצופים (כן כן, גם אתם חלק מהשידור!); אבי נמני עם האמירות המובנות מאליהן, העילגות הכמעט חיננית והחיוך השועלי שמסתיר כלום; אלון חזן עם הז'קט שמונח היטב, הדיבור החלקלק וההסברים שתמיד קולעים בול, וגם אם לא, הרי תמיד אפשר להחליף אותם בסיום המשחק.

כן, הכל נראה אותו דבר, גם במחצית: הפילגש הדיגיטלי של גינצבורג עדיין מהבהב מאחור; הכלום של נמני עדיין נהגה כתוכן; האלגנטיות של חזן עדיין מתגמשת בהתאם למציאות; והנה, אפילו דני דבורין מצטרף, עם העקיצה השבועית, והחביבות המיושנת, והארכאיות הלא מאיימת. ולמעלה, בעמדת השידור, זה עדיין אותו דני נוימן, פרשן הבית הוותיק והטוב, וגם אם לא ממש טוב, אז בינוני, וגם אם לא בינוני, אז חלש, וגם אם לא חלש, אז גרוע, וגם אם לא גרוע, אז לא ראוי.

ובכן, אז ליד נוימן הוותיק והלא ראוי, גדול שדרי הספורט בישראל, יורם ארבל, עם ה"הללויה", וה"ככה לא בונים חומה", והטעויות החביבות בזיהוי שחקנים, והמשחק ההוא עם השרוכים, וההבטחה הלא מקוימת לצבוע את השלכת בירוק. כן, הכל נראה אותו דבר. גם בסיום, כשההוא מניופאן חותר תחת המושג "מודעות עצמית", ושדרי הקווים מקשים על המאמנים בשאלות ארסיות ("איך אתה מרגיש?"), והמאמנים מספקים הסברים אמיצים ("קיבלנו גול ממצב נייח"). כן, הכל נראה אותו דבר, ממש אותו דבר. חוץ מעמית הורסקי.

2. ב-26.3.2010 זה היה מאיר איינשטיין. אחרי כמעט 30 משחקים ששידר הורסקי, החליט מנהל מחלקת הספורט דאז, ששי אפרתי, שאת משחק העונה בין מכבי חיפה להפועל תל אביב ישדר איינשטיין. למה? כי "יש דבר אחד שעומד לנגד עיניי וזה טובת השידור ואלה שאני משרת אותם, הציבור". אמר וסומק של בושה לא עלה על לחיו, גם כשהרים ראשו לעמדת השידור וראה את נוימן מזיז שפתיים.

עופר וקנין

כשכתבתי על העוול הזה אז, החליט אפרתי שמדובר בטענות לא ענייניות כי הורסקי הוא חבר שלי. כמובן שהאמת היתה שונה: הורסקי היה בסך הכל עורך שלי למשך כמה חודשים בשנת 1998. עורך בינוני אגב. חוץ מהטענות על חברות, הוא גם טען שלא התייחסתי לאלה שמעליו, יורם כהן ואורי לוי. אם כן, נדמה שזו ההזדמנות להתייחס לפחות לאחרון, מנהל מחלקת הספורט הנוכחי שתמיד עשה רושם של אדם נחמד והגון. ייתכן שמקור דימוי ה"נחמד" טמון בשפם שעיטר את פניו בשנות ה-80', וששידר חוסר רלוונטיות, שמקושר בדרך כלל לחוסר אמביציה, שמקושר בדרך כלל לחוסר כוחנות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות של ספורט הארץ ישירות לפייסבוק

והנה, הנחמדות וההגינות והשפם שכבר איננו, כולם לפתע מתמצים בהדחה מכוערת, אלימה, לא מוסרית, שמעמידה את כשירותו כמנהל - וכאדם נחמד - בסימן שאלה. הוא כמובן לא מכנה את זה "הדחה", בסך הכל "רוטציה", אלא שמכבסת מלים לא תעזור: לוי הדיח את הורסקי אחרי ששידר 29 מחזורים והעניק לארבל שני משחקי מפתח - הפועל תל אביב מול קרית שמונה ומה שאמור היה להיות משחק האליפות (קרית שמונה - בני יהודה).

כשנשאל לפשר המהלך על ידי כתב "מעריב" אורן יוסיפוביץ', שבצדק גמור נדרש לעוולה, היתמם לוי: "כולנו שדרים וכולנו רוצים לשדר כמה שיותר. צריך ללמוד לחיות עם הכל. גם לעמית ברור שהמחלקה צריכה יותר משדר אחד". כנראה שהמחלקה צריכה גם יותר ממנהל אחד.

מתוך ערוץ 1

3. להיות מופתע מפוליטיזציה ברשות השידור זה כמו להיות מופתע ממניפולציה בתכנית ריאליטי. כל כך מובן מאליו, שמתקיימת מבוכה מעצם ההצבעה על העוול. ובכל זאת, חייבים להצביע שוב ושוב, גם במחיר של הפיכה לטרדן. חייבים לומר, ואפילו לצעוק: במקום שבו פרשן לא ראוי יושב על הכיסא כל כך הרבה שנים, אי אפשר להשתמש במונחים של רוטציה כסיבה לגיטימית. במקום שממומן מהכסף שלנו, אסור לאפשר התעללות מקצועית במי שאינו חזק מספיק, ולא מקושר מספיק, ולא מפורסם מספיק, בתואנה שבקיץ יש אולימפיאדה וצריך שם פופולרי שיביא רייטינג.

אין לי ספק שלוי מבין מה לא בסדר במהלך שעשה. את התמימות הוא גילח יחד עם השפם כששנות ה-80' הסתיימו. ייתכן שהיה נתון ללחצים, ייתכן שעשה טעות בשיקול הדעת, אבל כדי שהפצע לא יהפוך לצלקת, דבר אחד ברור: הוא חייב לתקן את העוול, לאפשר להורסקי לשדר את המשחקים שנותרו עד לסיום העונה ולהפסיק לבלבל את המוח על החלטות מקצועיות, כשרוחו של נוימן מרחפת בעמדת השידור מעליו.

ויורם ארבל, בדיוק כמו איינשטיין לפניו, צריך להתבייש בכך שהסכים לשתף פעולה עם העוול. ביזנס או לא ביזנס, יש הגינות בסיסית שתקפה גם לגבי דינוזאורים. בפעם הבאה שהוא מעביר ביקורת על מאמנים שמחכים בפינה לקולגות, כדאי שיבקש מנוימן להתכופף קצת קדימה, שיסתיר מהצופים את הבושה על הלחיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#