החתיכה של הליגה, המרצ'נדייז וערן לוי

אודי שרבני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אודי שרבני

1. סיום -  לפני כל משחק של בית"ר ירושלים מול קבוצת תחתית אחרת, השאלה הבלתי הוגנת נשאלת: "מי עדיפה לליגה שלנו?". קרי, מה יש בקבוצה האחרת לעומת בית"ר: כוח? צבע? קהל? דרמה? עניין? לא מדובר על עניינים מקצועיים, אלא על המרצ'נדייז של הדברים.

ובכן, בית"ר תמיד תנצח בסקר הפנימי הזה, וזה לא אומר דבר על בית"ר עצמה אלא על אוזלת היד של האחרות - אוזלת העניין. בית"ר היא החתיכה של הליגה, שמתאבזרת בה בשיטוטיה עם המכונית הפתוחה, אבל לא מודעת שלבית"ר הבעלות עליה. בנושא הזה, בית"ר לעולם לא תרד ליגה.

ראיתם כבר את הטיימלין החדש של ספורט הארץ?

ערן לוי. "מקווה שאחתום, ואז תראו איזו עונה אני מסוגל לתת"צילום: שרון בוקוב

2. ערן לוי - מה אלי כהן רצה להשיג עם ערן לוי כחלוץ? שהוא יקבל את הכדור לרגל במעין גרסת פיבוט מחודשת (נקרא לה "פיבוט 2.0"), ובינתיים סטיבן כהן ועמית בן שושן יעקפו אותו והוא ישחרר להם הכדור. אבל לפני כן הוא צריך להשתחרר ולמסור, ועוד יותר מכך - לא להוריד אחורה את הכדור למישהו אחר שימסור, כי אין כזה. בכך הפסיד אלי כהן שלושה שחקנים. על האפשרות שברוב הפעמים לוי יחפש את הבעיטה, נפסח כאן. ובכן, למה לא להמשיך עם מה שעבד עד כה? לוי היה טוב למרות היותו חלוץ, ולא בגלל. בסוף הבקיע צמד.

3. אסי בלדוט - והנה, מהצד השני, בלדוט היה אתמול (טכנית, הצבתית, כ"פיגורה") המקבילה של ערן לוי בראשון לציון. ובהשוואה לערן לוי, הבעיה של בלדוט היתה הפוכה דווקא: לא היה לו למי למסור, והוא מסר. אם אצל לוי הידיעה היתה שיבעט מכל מצב, בין אם מבחירה או בין מהוראה של אלי כהן, בלדוט לא בעט לשער, אבל עשה את כל הפעולות באופן נכון ועוד יותר מכך - האמין בחבריו ושיחרר אותם לשטחים פנויים. אבל בצד שני, כמו בצד שני, יש צד שני: בסוף בלדוט לא הבקיע, אפילו לא בפנדל.

פסקול המשחק: "I'm His Girl", Friends

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ