אביב לביאא
אביב לביאא

1. הפועל ירושלים התקרבה אתמול להבטיח לעצמה את הביתיות ברבע הגמר. רק שלא ברור אם יש לזה משמעות כלשהי. בשבוע שעבר ירושלים הפסידה במלחה לראשון לציון נטולת ג'ו קרופורד, ואתמול ניצחה באולם עם המוניטין הכי ביתי במזרח התיכון. מי שמוצא את החוקיות, שיקום.

שני שחקנים (די.ג'יי סטרוברי ודן גרונפלד) קלעו בירושלים יותר מ-60% מהנקודות, מה שלרוב מאפיין קבוצות תחתית ולא את המועדון עם ההרכב השני הכי עמוק בליגה. חולון חיה על אוויר ואהבה וקצת פחות על כדורסל, אבל כשההרכב דק יותר מדף A4, הוא נוטה להיגמר מוקדם. בבור של מינוס שמונה, שלח שרון דרוקר למגרש הרכב שלכאורה לא יכול לקנות סל, עם אורי קוקיה וג'ון תומאס. אבל דווקא החמישייה הזאת, עם דקות נהדרות של משה מזרחי, החזירה את ירושלים למשחק.

כשהיא חזרה, בריאן רנדל היה שם בשבילה כדי לסגור עניין. רנדל הוא תעלומה: רוב הזמן הוא נראה אחוז געגועים לימיו היפים בגלבוע, וגם אתמול הוא גרם נזקים במשך 35 דקות. עד שהגיע המאני-טיים. אז רנדל הופיע לפתע עם חסימה גדולה, ריבאונד מכריע, שתי קליעות עונשין וניצחון. כמה חבל שלדרוקר אין מושג איזו הפועל ירושלים ואיזה רנדל הוא יקבל במשחק הבא.

מלחמה באולם הפחים. אבל על מה? צילום: שרון בוקוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

2. כמו בחולון, גם ברמלה היה כדורסל גרוע עם שליטה מינימלית של המאמנים. מאמנים לא יכולים לבקש יותר ממה שאורנה אוסטפלד קיבלה חמש שניות לסיום: יתרון נקודה לרמת השרון, כדור מהצד ויריבה שתקועה על שתי עבירות קבוצתיות ולא יכולה לשלוח אותה אל הקו. במצב כזה, אפשר להפסיד רק אם מוציאים את הכדור לידיים של היריבה. וזה בדיוק מה שעשתה אלישה קלארק. לרמת השרון יש היסטוריה ארוכה של הפסדים כואבים; זה היה אחד האכזריים שבהם.

אם יש מגיע בכדורסל, לשתי הקבוצות הגיע אתמול להפסיד. בשני הצדדים התמונה היתה דומה: שחקנית-על אחת - טנישה רייט ברמלה, ג'יה פרקינס ברמת השרון - שמנסה לחפות על מחדלים של קבוצה שלמה. רייט ניצחה כי רמת השרון, כמה סמלי, מסרה לה את הכדור האחרון.

בעונה שעברה, לרמת השרון לא היה סיכוי להתקרב אל התואר, כי רמלה היתה בעונה מושלמת. השנה אין קבוצות-על, ובכל זאת רמת השרון תישאר מחוץ למעגל התארים. וזה הרבה יותר מכאיב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ