בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוהדי הכדורגל בישראל, התאחדו!

הפתרון למצב העגום של הענף נמצא רק בידי האוהדים. אל תגיעו לאצטדיונים, אל תקנו כרטיסים, אל תזמינו ערוצים - תפגינו, תתנתקו, תחרימו

16תגובות

1. יעקב שחר לא מדבר משום שיעקב שחר דואג למכבי חיפה. במסגרת הדאגה למכבי חיפה הוא עושה שיקולים טקטיים: הוא יודע שאבי לוזון הוא עדיין יושב הראש ומבין שמהלך להדחתו עשוי להיכשל ולהעמיד אותו במצב פוליטי לא נוח. אלה שיקולים לגיטימיים עבור בעלים של מועדון, אבל עבור קהל כדורגל שצמא לסדר חדש, זהו רמז מספיק עבה כדי להבין שגם שחר הוא לא הפתרון של הכדורגל הישראלי. לשחר - בדיוק כמו לאבי לוזון - יש אינטרס פרטי שגובר בכל רגע נתון על האינטרס הכללי.

שחר מעריץ את שמעון מזרחי. מזרחי דואג למכבי תל אביב כדורסל כמו שאף יו"ר לא דאג לפניו ולא ידאג אחריו. הוא כל כך דואג למכבי, שאין ליגת כדורסל תחרותית בישראל כבר 40 שנה. האם שמעון מזרחי צריך להיות יו"ר מינהלת הליגה או יו"ר איגוד הכדורסל? כמובן שלא. מזרחי לא יכול לבטל את הסנטימנט למכבי אהובתו רק בגלל שכמה אוהדי כדורסל רוצים מתח. מבחינתו, הכדורסל הישראלי הוא פלטפורמה עבור מכבי תל אביב ולא ההפך. שחר מעריץ את מזרחי, כי בחלומותיו הוורודים נראית מכבי חיפה בדיוק כמו מכבי תל אביב: עמוסת תארים, אימפריה בקנה מידה אירופי, מוחצת את כל יתר הגמדות בליגה הישראלית. לפני כמה שנים הוא ניסה להקים מינהלת ליגה, שכללה בשלב ראשוני את ארבע הגדולות. הרעיון היה להעביר יותר כסף לגדולות, כי הן אלו שאחראיות על הרייטינג בטלוויזיה והעניין הציבורי. כלומר, המוטיבציה הבסיסית של שחר - גם בכל הקשור לניהול הכדורגל הישראלי - היא לדאוג לעצמו, או מקסימום לאלה שנראים כמוהו.

ניר קידר

2. שחר הוא לא הפתרון. היה נחמד אם היה אומר משהו, אבל נסתדר גם בלעדיו. האמת היא שאף אחד כרגע הוא לא הפתרון. שרת הספורט לימור לבנת, שתוקפת את לוזון, היא בסך הכל פוליטיקאית שלא באמת מבינה בכדורגל ובניהול ספורט. יו"ר הטוטו-ווינר צחי פישביין, שלפתע מחליט להקפיא התקשרויות עם ההתאחדות, עושה את זה במסגרת היותו אקסטנציה של משרד הספורט, פעולה שמתיישרת עם הממונה הלא ישירה לבנת.

בכלל, הטוטו-ווינר הוא האסמכתא האחרונה בענייני ניהול ואתיקה, שכן הוא מייצג את אחת התופעות ההרסניות בישראל של השנים האחרונות: מוסד בפיקוח ציבורי שתפקידו לגרום להמון להתמכר להימורים ולהעביר כסף למדינה (הכל למען הקמת מתקני ספורט בישראל, כמובן. אהה).

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

גם איל ברקוביץ' הוא לא הפתרון. אני אוהב את הישירות שלו, אבל מספיק היה לקרוא מה כתב לפני כמה שבועות בטור ברשת "העיר", כדי להבין שהאמת שלו סובלת משטחיות שעלולה להתגלות כהרסנית. ברקוביץ' כתב על אוהדי בית"ר ירושלים, שמאות מהם התפרעו בקניון מלחה וקראו "מוות לערבים", את הדברים הבאים: "אני לא מצדיק את גל האלימות של אוהדי בית"ר נגד הערבים, אבל בואו לא ניתמם: מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה אהבה או ידידות בין שני העמים. הלוואי שכל המדינה היתה שומרת על עקרונותיה כמו אוהדי בית"ר".

ניר קידר

למעשה, זה לא מקרי שאין מישהו מתוך הגווארדיה הנוכחית של הכדורגל הישראלי שמתאים להוביל מהפך בתפישת העולם לגביו או לנהל אותו. הרי האנשים שנמצאים כיום בתוך הכדורגל הישראלי, הם בדיוק אלה שאחראים למצבו העגום. אם בשתיקה, אם בצעקה, אם בפעולה - כולם חלק מהבעיה.

3. המפתח האמיתי לפתרון נמצא אצל האוהדים. למפתח הזה יש שלושה שמות: מעורבות, עקביות וסולידריות. מעורבות - כי מתברר שהשתיקה והפאסיביות איפשרו את המצב הנוכחי, שגרר לתוך הכדורגל הישראלי דמויות מפוקפקות שהפכו לפנים של הענף; עקביות - כי אם המחאה הזאת תיפסק ברגע שתתחיל עונה חדשה או בגלל עוד קמפיין מוצלח של קבוצה באירופה, אז כל הזעם הזה לא שווה דבר; סולידריות - כי המטרה המרכזית של הגורמים הישנים תהיה להפריד ולמשול, ועל ידי כך לשמר את השלטון. לכן אוהדי הקבוצות השונות - על אף ההבדלים התהומיים ביניהם - יצטרכו לבלוע לא מעט רוק כדי להגשים את המטרה המשותפת.

תפקידם של האוהדים יהיה לשנות את האווירה סביב הכדורגל הישראלי על ידי מעורבות עקבית וסולידרית. בעלים של קבוצה שאוצר המלים שלו מתמצה ב"קוקסינל" - לא ראוי; איצטדיון שלא מאפשר חלוקת כרטיסים לילדים וחיילים - לא ראוי; ערוץ טלוויזיה שמעדיף לשדר משחקים של גדולות שכבר גמרו את העונה במקום משחקי תחתית בוערים - לא ראוי; ניהול מועדונים ללא שקיפות ציבורית - לא ראוי. את כל ה"לא ראוי" האלה צריך לממש. כלומר, להתנגד להם באופן אקטיבי: לדרוש חקיקה שתכריח מועדונים לפרסם מאזנים; להפגין נגד בעלים שמעליבים את האינטליגנציה; להתנתק מערוצים שמזלזלים בכסף שלנו; להחרים קבוצות שלא מדפיסות כרטיסי ילדים.

רק כשהאווירה סביב הכדורגל הישראלי תשתנה, יבואו אנשים טובים יותר, ראויים יותר. מהם יצמח כנראה המנהיג הבא שיביא אותנו לארץ המובטחת. אבל כרגע זה מדבר. לגמרי מדבר. ואנחנו, דור המדבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#