בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלימות במגרשים

בין לוזון לזידאן: אי-שפיות תמידית

האלימות בכדורגל לא מתחילה בישראל ולא תסתיים בהקרבת לוזון. שורשיה טמונים בנפש הספורטאי ובישראל האלימה הנפש הזאת פשוט גסה מהממוצע

19תגובות

האלימות במגרשיו הדלוחים של הכדורגל הישראלי נראתה אתמול לכמה שעות כסוגיה הבוערת ביותר במדינת ישראל. הכותרות זעקו, הפרשנים התריעו, השרה נרעשה, ויו"ר ההתאחדות, הנאשם המרכזי, מיהר לבטל את מחזור המשחקים היום. ה"רשיון לאלימות" שהעניק ביה"ד העליון כשקיבל את ערעורה של מכבי פתח תקוה ודחה את הפחתת הנקודות שנגזרה עליה בשל האירועים האלימים במושבה, נוצל מהר מהצפוי, ובהיקף גדול בהרבה.

מבלי להמעיט בערכה של פסיקתו השגויה וריחה המצחין של אפליה שעלתה מהחלטת בית הדין, נראה כי כל מטיחי ההאשמות למיניהם שכחו עובדה אחת פשוטה: האלימות במגרשים, במיוחד זו שמעורבים בה שחקנים לא התחילה ביקיר שינה ועוז יפרח. הנסיון וההיסטוריה מלמדים כי היא לא נובעת מ"האור הירוק" שמעניק לה גורם שיפוטי או מינהלי, אולי רק מחריפה בגללו, ולא ברור עד כמה.

שורשיה נעוצים במקום אחר, עמוק יותר, ניתן להשפעה באופן חלקי מאוד, וגם אז רק אם נעשתה עבודת חינוך יסודית לאורך שנים. יצר האדם, הפיוז הקצר, חוסר תרבות. תקראו לזה איך שאתם רוצים. היצר הזה הוא שגורם גם לאנשים רציונאליים שמבינים את השלכות מעשיהם לצאת לפעמים מהכלים. זה נכון כשמדובר בסמח"ט בצה"ל שמכה מפגינים בראשיהם מול מצלמות בגלל שמישהו הרגיז אותו או שבר לו את האצבעות, וזה נכון לאנשים שדוקרים את חבריהם בגלל סיגריה או בחורה.

וזה נכון גם לגבי גדולי הספורטאים בעולם, שלא מצליחים לשלוט ביצרם למרות הנזק שכל כך קל לחזות: לבריאותם, שמם, כיסם, קבוצתם ומורשתם. הרבה לפני ששחקני לוד ורמת גן פצחו בקטטה דוחה ומכוערת החליט זינאדין זידאן לחתום את משחקו האחרון בקריירה, על הבמה של גמר המונדיאל, במשחק הנצפה מכולם, בנגיחה מעוררת השתאות לחזהו של מרקו מטראצי והשאיר את נבחרתו בעשרה שחקנים, בלי בועט הפנדלים הכי טוב שלה. חשוב מכך, לפחות מבחינתו הוא שהנגיחה תיקשר לשמו לא פחות משער הניצחן המדהים בגמר ליגת האלופות, הצמד בגמר המונדיאל ואינספור רגעי הקסם שסיפק.

זידאן מאבד שליטה בגמר המונדיאל

גם השלום העולמי, או בשמו הקודם רון ארטסט, ידע יש להניח כי קפיצה ליציע והטחת מהלומות באוהדים מתגרים תעלה לו ביוקר, במיוחד בליגה שמנוהלת על ידי דיוויד סטרן, שלא לדבר על מיליוני הדולרים המבוזבזים וההשעיה הארוכה כאורך הגלות. דוגמאות נוספות קיימות למכביר וכל חיפוש פשוט בגוגל יעלה מייד עשרות אם לא מאות מהן.

ואולי השחקנים האלו, והמפקדים האלו, והאנשים ששולפים סכין בגלל ויכוח בכביש לא באמת יודעים את ההשלכות. כלומר, הם יודעים, אבל ברגע של טירוף, עצבנות ותסכול הם שוכחים, ונותנים דרור ליצריהם האפלים והבזויים, אלו של ההרס העצמי - לפעול. בלי לחשוב על ההשלכות, בלי לפחד מהעונש, בלי לחשוש מההוקעה הפומבית, מהנזק הנורא שהם גורמים לענף שהעלה אותם לגדולה, או לפחות מספק להם משכורת נאה.

אז נכון, נראה כי האלימות בכדורגל הישראלי נמצאת בשיא. יותר מדי אירועים בפחות מדי זמן, אך עם כל הכבוד לטענות לאבי לוזון, הוא לא האדם שאחראי על חינוך ילדים מגיל גן שבעיות וסכסוכים לא פותרים באלימות. אז לאן צריך אם כן להפנות את האצבע המאשימה?

שרון בוקוב

אולי לחברי כנסת שכמה ימים לפני הקטטה בווינטר שיבחו סגן אלוף שנתן דוגמה אישית לפקודיו והכה ברובה פעילים פלסטינים, ושידרו את המסר שמכות זה טוב – כל עוד הן מופנות לאויב. ואולי לשרה לבנת שלא מפסיקה להביע זעזוע מאזלת ידן של ערכאות השיפוט בכדורגל אך ממהרת לתמוך בהפרת חוק שנוגעת למצביעיה הבוחרים להתגורר בשטחים שלא ממש שייכים להם.

ואולי צריך להאשים את כל ההורים של בני הטובים הרבים שמוצאים עצמם חדשות לבקרים נחקרים בתחנות משטרה בפרשות שלא מפסיקות לזעזע, אך הפכו למחזה שגרתי. או בקיצור, כמו שכל חובב ספורט יודע – הספורט הוא לעולם לא רק ספורט: הוא מעיד על החברה, התרבות והפוליטיקה. אפשר להוריד קבוצות ליגה ורצוי שכל מעורב בקטטה יורחק לעונה שלמה, וכדאי להחליף את יו"ר ההתאחדות ולהשקיע בתוכניות נגד אלימות. אבל גם כל הצעדים האלה לא יעזרו לחברה שמתייחסת לאלימות בהבנה, ולגזענות בקריצה ובוחרת להתעסק תמיד בתקריות מקומיות במקום לבחון את התמונה הרחבה יותר – אולי פשוט כי היא פוחדת להישיר מבט אמיתי וכן למראה.

ובכל מקרה, גם אם בתי המשפט ישלחו לכלא כל עבריין מתחיל, וההתאחדות תרחיק כל ספורטאי שסרח ובאופן כללי נהפוך לתרבותיים יותר וסובלניים יותר, קטטות מכוערות כמו זו שהתרחשה ברמת גן בין שחקנים משולהבים עם יצר אלימות מפותח לא בהכרח ניתן יהיה למנוע. לפחות עד שלא יגור זאב עם כבש או לפחות נשקיע בדברים חשובים יותר מספורט, ומגיל צעיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#