אבי לוזון צריך להתפטר

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

את ההודעה על ביטול משחקי המחזור בליגת העל ובליגה הלאומית מסר יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, ב"אולפן שישי". "אולפן שישי" אינה תכנית ספורט, אלא מדורת שבט כל־ישראלית. לוזון עצמו לא דיבר הרבה זמן. דווקא בימים הקשים ביותר שידע הכדורגל הישראלי, הוא בחר להחריש. הבחירה לשבור שתיקה דווקא ב"אולפן שישי" אינה מקרית. הוא בחר בה דווקא משום שהיא אינה תכנית ספורט. הוא בחר בה משום שהוא ברוגז עם הספורט; ברוגז עם תקשורת הספורט; ברוגז עם אוהדי הספורט; ברוגז עם קבוצות הספורט. לא עם כולן כמובן.


לוזון ברוגז עם הספורט כי הספורט מנסה להקיא אותו מעליו. הספורט מנסה להקיא אותו מעליו, כי הספורט מזהה בו מאפיינים לא ספורטיביים. הפעולה היא אוטואימונית - הגוף נלחם נגד עצמו. מחלות אוטואימוניות הן מוזרות: למה שאדם ינסה להרוס את עצמו. אבל יש בכך היגיון: הגוף נלחם בעצמו כי הוא מזהה גורם עוין שהושתל בו ושסותר את מהותו. הספורט מנסה כעת להילחם במשהו שנדמה לו כלא־ספורט.


לוזון זיהה היטב את רפלקס ההקאה של הגוף. הוא ירד למחתרת עד יעבור זעם, בבחינת חומר שהוזרק למי שעבר השתלה ושתפקידו לרכך את התנגדות הגוף. אלא שהזעם לא עבר, רק התעצם והחל מתנסח. הניסוח עדיין מבולבל וסובל מהיעדר מיקוד, אבל הכיוון ברור: מה שעכשיו מסוכן, רע, לא טוב, צריך משהו חדש. ככל שיעבור הזמן, המשוואה תיטען בתכנים משמעותיים וסופו של תהליך - שינוי מציאות. במציאות החדשה, ללוזון יהיה מקום של כבוד במוזיאון השעווה של הכדורגל הישראלי. תחת פסלו ייכתב: "האיש שבזכותו התחילה מהפכה".


אבי לוזון. "פעלתי לפי הוראות המשטרה ופיקוד העורף. מי שחושב אחרת הוא אדם מנותק מהמציאות"צילום: ניר קידר

האם אבי לוזון צריך להתפטר? דברו על זה בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

התגרה בין שחקני ומאמן בני לוד לשחקני הפועל רמת גן לא קשורה ישירות ללוזון. פרחחים אלימים יש בכל מקום, והכדורגל הישראלי הוא בריכת ניקוז של זרמים תת קרקעיים שרוחשים ב"כל מקום". אבל העובדה שתכיפות האלימות הקשה מתרחשת במשמרת של לוזון אינה מקרית. זו לא רק ההחלטה האומללה של בית הדין העליון שנתנה לגיטימציה לפוגרום, זה הרבה יותר רחב. אם צריך ללכוד את כל הרוחב הזה במלה אחת, תהיה זו המלה "שפה".


קדנציית לוזון מאופיינת בשפה של חוסר תרבות. השפה אינה מסתכמת בקללות שלו ושל בני משפחתו ביציע בזמן משחקי מכבי פתח תקוה, למרות שהיא כוללת גם את שכיות החמדה האלו. השפה היא האופן שבו מתואר הספורט הנהדר הזה בשנים האחרונות: תמיד במושגים של מלחמה, של לעומתיות, של "על אפכם וחמתכם"; תמיד שפה מוגזמת, שנעה בין נקודות קיצון, מצבי רוח, שחור־לבן, אנחנו נגד העולם, "הליגה השישית בטיבה באירופה" וכו'. שפה נמוכה ונעדרת ניואנסים מגלמת חשיבה נמוכה ונעדרת ניואנסים. חשיבה נמוכה ונעדרת ניואנסים מזמינה שותפים נמוכים ונעדרי ניואנסים. באופן הזה הגיחו לפתע דמויות כמו פרוספר אזגי, אלי טביב, דני לוי, גל יוסף, מאיר יצחקי. רשימה חלקית. הם זיהו את הרגע שלהם, יצאו מהמחשכים ומיד קפצו על העגלה. והעגלה הזאת, הכדורגל הישראלי, מאיימת כעת להתפרק.


אבי לוזון צריך להתפטר. הוא צריך להתפטר למרות שהוא לא מבין למה הוא צריך להתפטר. למעשה, הוא צריך להתפטר בדיוק בגלל שהוא לא מבין למה הוא צריך להתפטר. כי הבעיה כולה מסתכמת בחוסר מודעות: אבי לוזון אינו מודע לפגמיו, ולכן לא מודע להשלכות פגמיו, ולכן לא מסוגל לקשר בינו לבין כל הרע הזה. האדם הלא מודע הוא לעולם קומדיה שמסתיימת כטרגדיה. לוזון צריך להביט סביבו ולהבחין: אף אחד כבר לא צוחק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ