בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חגיגה בסנוקר. אלא מה

3תגובות

בשלב מסוים מסתגלים למבטים המוזרים ולתגובות המופתעות. הם כמעט בלתי נמנעים למשמע רשימת הענפים הנבחרים שלך. כדורגל וטניס מתקבלים בטבעיות, מירוצי מכוניות ואופניים בהבנה. סנוקר, הרבה פחות. אגב, מביני עניין שישמעו שהאהבה נולדה תוך צפייה בפיטר אבדון זוכה בטורניר במלטה בשנות ה-90' - בשידור שבועי מוקלט בערוץ הספורט, וכנראה באיחור רב - עשויים להיקרע מצחוק.

בשבועיים הקרובים צפויים להתגבר המבטים המוזרים והתגובות המופתעות. אליפות העולם, שנפתחה בשבת, היא המבחן האולטימטיבי. בסיבוב הראשון מדובר בשיטת הטוב מ-19 פריימים, מספר כמותו ניתן למצוא במהלך השנה רק במשחקי גמר בטורנירים גדולים. שעה אחרי שעה, פריים אחרי פריים, הריכוז הנדרש, ההתמדה, הדבקות במטרה, הישיבה חסרת האונים תוך צפייה במישהו מנקה את השולחן, ואז שוב ההתחלה מאפס עם שולחן מלא.

מילא השחקנים, אחד מהם יילך הביתה. אתה עובר את כל זה ואז ממשיך עם המנצח לשלב הבא ולמשחק ארוך יותר: 25 פריימים, 33 פריימים, 35 פריימים. תופס צד גם במשחק בו השחקנים האהודים עליך לא משחקים; מתקשה להאמין בסיכויי ההצלחה של כל מכה קצרה וקלה של הפייבוריט שלך ליום אחד או כמעט לכל החיים (קריירה בסנוקר זה כמו עבודה בחברת החשמל); מרגיש שכל מכה ארוכה ומסובכת של יריבו בלתי ניתנת להחטאה. אם לא בעזרת יכולת דיוק מילימטרית, הוא בטח יכניס את זה דרך שתי דפנות, המזליסט.

אי–פי

לעתים כל מכה שנייה היא כזו שתדהים גם את ההדיוט שחלף לרגע מול המסך. לפעמים ייכנס המשחק ל-20 דקות טקטיות שיגרמו להדיוט לחשוב שאתה אידיוט מוחלט. לרוב, אנשים שצופים בך צופה במשחק לא מבינים מה מעניין בדבר הזה, בשחקן האחד שיושב והאחר שעומד, מתמודד נגד השולחן, עונד פפיון ולעתים לא כל כך נראה כמו ספורטאי (כן, וכדורגל ישראלי זה ספורט?). ובכן, אחרי מחשבה ארוכה ומקיפה, הרי ההסבר הפשוט למה הדבר הזה כל כך מושך: ככה, מה תעשו לי?

כמובן שאי אפשר לראות הכל. לא בגלל – טוב, גם בגלל – הצורך לשמור על אורח חיים סביר כלשהו, אלא מפני שבשלבים המוקדמים נערכים משחקים במקביל. אז מזפזפים, מוותרים על כמה פריימים. אולי אפילו על משחק שלם, כל עוד לא מדובר בשחקנים כמו רוני אוסאליבן, ג'אד טראמפ וניל רוברטסון. אליפות העולם תהיה שם גם אם לא תצפה במרטין גולד נגד דייויד גילברט בסיבוב הראשון. גראם דוט ומארק סלבי האטיים יהיו שם גם אם תעזוב לשעה (או שעתיים ושלוש במקרה שלהם. טוב, במקרה של כולם). וכן, בשבועיים האלה תדע שכשתחזור הם תמיד עדיין יהיו שם, ואם לא הם – אז מישהו אחר.
מנגד, כל נטישה מלווה בתמרור אזהרה. כמעט כל שחקן שם מסוגל למשהו מיוחד. על מכה גדולה שהחמצת תסלח לעצמך - תמיד תהיה אחרת. על ברייק מושלם של 147 נקודות באליפות העולם, לא. חלק מהשחקנים לעולם לא יחוו זאת. כך גם צופה בלתי זהיר.

ביום שני בעוד שבועיים, כנראה אחרי חצות שעון ישראל, יטביע אחד השחקנים את הכדור שיבטיח לו את תואר אלוף העולם, הפרס הנחשק ביותר בענף לא כל כך נחשק. בין אם מדובר בשחקן "שלך" או לא, זה יהיה רגע מיוחד, מעין השלמת מסע משותף. היית אתו כשהטביע כדורים ארוכים נפלאים והחטיא כדורים קצרים פשוטים, כשנע סביב השולחן בניסיון למצוא זווית למכה הבאה וכשישב בצד, צופה ממש כמוך ונתון לחסדי יריבו. עכשיו משתנים חייו. הוא זוכה למבטים מעריצים מתמיד של יודעי דבר. ואתה, שצריך להסתגל מחדש לחיים בלי סנוקר ללא הפסקה, סתם ממשיך לזכות למבטים מוזרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#