בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תרומתה הגדולה ביותר של ישראל לכדורגל האנגלי

6תגובות

במהלך המשחק של פורטסמות' מול דרבי קאונטי ביום שבת הגיע זוג טרי היישר מהכנסייה, על שמלת הכלה, חליפת החתן ותקוותיהם. הם לנצח יזכרו את ה-21 באפריל 2012, היום בו ירדה פומפי לליגה השלישית. אין ספק, האהבה מעוורת את עיני האוהדים, הם חגגו אתמול בפרטון פארק המתפורר את מסירותם לקבוצה, שרו וצלצלו בפעמונים והתגאו במסירות המופלאה שלהם. הם גם שרו "פומפי לא תמות", אבל הם יודעים שהמועדון גוסס כבר כמה שנים, ובשבת הוא עשה עוד צעד לקראת מותו.

זה יכול להיות הרבה יותר גרוע. פורטסמות' עלולה להיכחד בשבועות הקרובים אם לא יימצא פתרון לבעיות הכלכליות שלה, הנמשכות כבר מספר שנים. עתה כשהמועדון ירד לליגה השלישית וההכנסות בעונה הקרובה צפויות להצטמצם בכחמישה מיליון פאונד, לא נראה תור של רוכשים פוטנציאלים משתרך בעיר הנמל הדרומית. האוהדים בפורומים מדברים על חזרה מיידית לליגת המשנה, אבל הריאלים ביניהם יודעים שהתסריט האופטימי ביותר מנבא הישארות בליגה במקרה הטוב. הפסקת פעילות או הדרדרות לליגה הרביעית הם אפשרויות שאיש לא פוסל על הסף.

בנובמבר 2008 ספק אם היה מישהו בפרטון פארק שהעלה בדעתו אפשרות שכזו. פומפי אירחה את מילאן למשחק בגביע אופ"א המנוח והובילה 0-2. שער של רונאלדיניו בדקה ה-83 ושל אינזגי עמוק בתוספת הזמן מנעו מהאוהדים הנרגשים הישג שיא באירופה, והם נותרו עם גאוות הזכייה בגביע האנגלי חצי שנה קודם לכן. הנפילה הזו היא התרומה הגדולה ביותר של ישראל לכדורגל האנגלי.

בקיץ 2006 התמנה אחד, אברהם גרנט, לתפקיד דירקטור כדורגל או משהו כזה במועדון. הוא נהג להתגאות שהוא עומד בראש הפירמידה ולמרות שקיבל הצעות מפתות ממועדונים גדולים הוא בחר בפורטסמות' כי רצה לעבוד במועדון בו יוכל לתרום לבנייתו. משפט שגרנט אוהב לומר בכל מועדון, בעיקר בזמנים קשים. ואכן בפורטסמות' הוא בהחלט השאיר מאחוריו מורשת מכובדת של הפקרות (ניהולית), אחיזת עיניים וכישלון שרק ירידת הליגה עם ווסט האם של סקוט פרקר ודמבה בה משתוות לו.

רויטרס

סול קמפבל, פיטר קראוץ', ג'רמיין דפו, דייויד ג'יימס ולאסנה דיארה קובצו בחוף הדרומי, והמנג'ר הארי רדנאפ קיבל משכורת שנתית של כ-4.5 מיליון פאונד, אחת המשכורות הגבוהות בעולם באותה תקופה. על הצ'קים חתם אלכסנדר גאידמק, בנו של ארקדי, ועברית הפכה לשפה החצי רשמית של המועדון. גרנט עזב אחרי שנה, אבל פומפי הפכה למקום בו הושלכו שחקנים ישראלים שהתקשו למצוא חוזה במקום אחר. איל ברקוביץ' היה הראשון, בעקבותיו בא בן שהר ואת הרשימה חתם טל בן חיים, אחד השחקנים היקרים ביותר בצ'מפיונשיפ. ב-2009 חזר גרנט, תחילה כדירקטור וכצפוי מהר מאוד כמנג'ר (הרווח הקל ביותר שגרפתי אי פעם מסוכנויות ההימורים האנגליות) ומתקן האימונים של הקבוצה החל לרחוש דמויות כמו דניאל אזוגי, עו"ד ישראלי שהורשע בדיווח כוזב, ורוני מאנה.

החלק הנוגע ללב הוא שאוהדי הקבוצה התמימים אוהבים את גרנט למרות היותו חלק בלתי נפרד מהקבוצה שדרדרה את פורטסמות'. גרנט כמו גרנט הצליח לרתום את המשבר הקיומי של הקבוצה ולהצטייר כמי שנאבק למענה. הוא אמנם הוריד אותה לליגת המשנה, אבל זכה לניצחון יוקרתי מול היריבה השנואה סאות'המפטון במשחק גביע ואף הצליח להגיע למשחק הגמר, שם נוצחה פורטסמות' על ידי צ'לסי. בפעם הבאה שגרנט ידבר על בניית קבוצה, כדאי לאוהדיה לבדוק מה קרה לפורטסמות' ו-ווסט האם מאז שהגיע לבנות אותן.

בשבת שוב שררה אווירת מסיבה בפרטון פארק, האוהדים הפכו את המסירות לדרך בה הם מתמודדים עם עליבות מועדונם. הקבוצה החליפה בעלים בשנים האחרונות ללא הרף, ירדה שתי ליגות, פשטה את הרגל פעמיים וסבלה מהורדת נקודות ועדיין שקועה בחובות עתק, אבל האוהדים ממשיכים לשיר. החובות לבעלי עסקים מקומיים לא ישולמו אבל סוכני שחקנים יקבלו את המיליונים שלהם, כמו גם טל בן חיים. בשל חוקי הליגה הוא יקבל את ה-50 אלף ליש"ט שלו לשבוע, 15 אלף מהם עבור "Image Rights". שכרו של שחקן שסיפק שתי עונות טובות בבולטון, האחרונה בהן לפני שש שנים, ומאז גורף מיליונים ללא כל קשר ליכולתו על המגרש, הוא סעיף אישום מרכזי על התרבות הניהולית של הכדורגל האנגלי.

פומפי נענשת כרגע על הניהול הכושל הזה. מועדונים רבים שקועים בחובות, אבל דומה שמאז לידס יונייטד אף מועדון לא הרחיק לכת בחוסר האחריות, הבזבזנות ואובדן השליטה העצמית. פומפי הפכה לבדיחה ותמרור אזהרה של תעשיית הכדורגל, ואוהדיה אף נאלצו להשלים עם עלייתה מחדש של היריבה השכנה השנואה.

אי–פי

כמו תאומים מהגיהינום, פומפי וסאות’המפטון קשורות זו לזו. השנים היפות של פומפי לוו בקריסה של היריבה שפשטה את הרגל והדרדרה לליגה השלישית. שאלו אוהד פומפי מה היה הרגע המאושר בשנים האחרונות והוא יתלבט בין הזכיה בגביע ב-2008 או הניצחון בדרבי באפריל 2005. פומפי ניצחה 1-4 ואוהדיה זכו בזכות ההיסטורית לומר שהם הורידו את הסקאמרס (כינוי הגנאי של הסיינטס) ליגה.

לפני שבועיים שוב התהפכו היוצרות. סאות'המפטון עומדת על סף עליה לפרמייר-ליג ואירחה בחג הפסחא את היריבה לדרבי סוער. סנט מרי, איצטדיונה של המארחת, היה מלא לחלוטין באוהדים ובכוחות משטרה עצומים. כשסאות'המפטון עלתה ליתרון בדקה ה-27 משער של בילי שארפ, החלו החגיגות הרועשות ביותר ששמעתי השנה. הן נמשכו תשע דקות, ואז הבקיע כריס מקגווייר שער שוויון בבעיטה אדירה מחוץ לרחבה. כשהיה נדמה שהמשחק יסתיים בשוויון שלא ישרת אף אחת מהקבוצות, זכתה סאות'המפטון לקרן דקה לסיום, הכדור ננגח לאחור ושם דחק אותו מקרוב שארפ פנימה. הקוון הרים דגל לנבדל אבל לאחר התייעצות אישר השופט את השער ועל המגרש החלה החגיגה. אוהדים פרצו למגרש, רקדו, לעגו ל-4,000 אוהדי פומפי ומהיציעים עלתה שירה אדירה "הורדנו את הסקייטס (כינוי הגנאי וכו') ליגה".

שניות לסיום תוספת הזמן נהדף כדור מהגנת סאות'המפטון ודייויד נוריס הבקיע בבעיטה אדירה נוספת את שער השוויון ונתן את האות לחגיגות הפרועות ביותר שראיתי העונה. אוהדי פומפי ידעו שהסיכוי להישאר בליגה קלוש, אבל הם לפחות הצליחו לפגוע בסיכויי ההעפלה של יריביהם, וחשוב יותר – הסקאמרס לא הורידו אותם ליגה. המשחק הסתיים בתיקו 2-2 והוכתר כקלאסיקה. בצדק. מבחינת האווירה, הדרמה, היריבות ההיסטורית, השנאה, וגם שני השערים של פומפי, זו היתה תצוגה שעלתה על רוב משחקי הפרמייר-ליג.

מעניין מה יאמרו בני הזוג מפורטסמות' לילדיהם ביום מהימים. האם היה שווה לזכות בגביע, האם הכבוד לשחק מול מילאן של רונאלדיניו מצדיק את הסבל מאז, האם הם שונאים את האנשים שהביאו לחורבן המועדון ומה הם חושבים על שחקנים שמקבלים 15 אלף ליש"ט לשבוע על דמי שימוש בדמותם. אני מניח שהם יגידו שהעיקר שהסקאמרס לא הורידו אותם ליגה השנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#