בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק פראיירים נענשים

4תגובות

בתחילת השבוע שידרו ערוצי הטלוויזיה בלופ את התמונות בהן סא"ל אייזנר מכה בברוטליות מפגין כמעט ללא כל התגרות מוקדמת. בהמשך נודע שהוא התחיל את מסע האלימות שלו כמה דקות קודם כשחבט בעוד שתי מפגינות. מצבו של אייזנר הידרדר במהירות בעקבות המקרה. בימים הראשונים הוא הסתובב עם פלסטר קטן בזרת, ואחר כך עם סד שמחזיק לו את היד. חיכיתי בקוצר רוח לימים הבאים, אולי כבר בסוף השבוע יסתובב בכיסא גלגלים, זונדה ואחות צמודה. אני תוהה מה יותר מפליא - "ההידרדרות" המביכה במצבו הבריאותי או העובדה שלמרות שסגן האלוף גרם נזק הסברתי למדינה הוא לא נזרק מהצבא ומשכורתו לא נפגעה חלילה. הוא בסך הכל קיבל הקפאה לשנתיים מתפקיד פיקודי.

ובמקום אחר - יגאל ממן, בעל תפקיד לא מוגדר במכבי פתח תקוה, בעט בראשו של עלי חטיב. גם הוא עשה מעשה נבלה (לא בתפקיד ולא במדים) אבל להבדיל מסגן האלוף, בילה לילה במעצר, שוחרר לאלתר מתפקידו הצבאי שנה לפני הזמן, צפוי לו משפט אזרחי והפנסיה שלו כנראה תיפגע.

אלפי מלים נשפכו על המהומה שהתרחשה בסיום המשחק ההוא נגד הפועל חיפה, כמעט כולן נגד מכבי פתח תקוה ומשפחת לוזון. הורידו נקודות, החזירו נקודות, שוב הורידו, עליהום שלם, אך בעיקר כמעט לא התרכזו. אני טענתי כבר אז שהורדת הנקודות הוא עונש שמבריח משקיעים, פוגע רק באנשים הטובים שאוהבים כדורגל, וגרוע מכל - לא ימנע אלימות עתידית. לצערי, צדקתי.

בשישי האחרון, שלושה שבועות מהמשחק המדובר, זכינו לצפות במפגן נוסף על המגרש. הפעם גם האלימות היתה משודרגת - קטטה המונית שכללה מאמן ראשי, שחקנים במדים, שחקנים לא לבושים וסתם חבר'ה שהחליטו להצטרף. ולמה שלא יצטרפו? מה כבר יקרה? הם יוענשו? ייכנסו לכלא? ייפגע שכרם?

שרון בוקוב

אני שיחקתי כדורגל מאז שאני זוכר את עצמי, אם זה בשכונה, בבית ספר, בפארק או בקבוצה. מעולם, אבל מעולם, לא השתתפתי בתגרה. תמיד ידעתי לשלוט ברגשותיי, ותאמינו לי שבכדורגל האמוציות חזקות יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (אולי חוץ מלידת הבת שלי). הכדורגל מביא אותך לקצה, אבל יש גבולות - אלימות היא לא חלק מהמשחק.

כילד במכבי נתניה תמיד חינכו אותי שאני מייצג משהו, שאני חלק ממשהו גדול יותר ואם ארביץ או אעשה מעשים לא ספורטיביים, אכתים מועדון שלם ולא רק את עצמי ואת משפחתי. תמיד ידעתי שמי שלא יודע להפסיד בכבוד לא יקבל כבוד גם כמנצח. בגלל זה, גם ברגעי התסכול הגדולים ביותר, גם כשהתגרו בי וניסו להוציא אותי משיווי משקל, תמיד ידעתי להיות קר רוח ולא להגיב. ידעתי שהקנטרנות מטרתה לגרום לי לעשות מעשים שיפגעו בסופו של דבר בי, בקבוצתי ובכל הערכים עליהם חונכתי.

אז מה הפתרון? ב-NBA הרחיקו על אלימות לתקופות ארוכות - עד שנה פעילות ללא שכר. זה עונש מרתיע. לשחקן אסור להיכנס לפארקט אלא אם בכוונתו להפריד בין המתקוטטים. כניסה למגרש משמעותה הרחקה מפעילות. זה עונש מרתיע. מצד שני, לאף קבוצה לא הורידו נקודות או החליטו שישחקו מחוץ לאולם הביתי שלהן.

אבל כאן הכל עקום. בישראל 2012 תמיד תהיה איפה ואיפה. לרוב מענישים קולקטיבית במקום פרסונלית, עונשים פופוליסטים ועלובים שלא מזיזים לאיש ובמיוחד לא למתפרעים ולמרביצים, שהם ברוב המקרים אנשים אלימים חסרי חינוך וגבולות. לאנשים האלה לא יהיה אכפת אם לקבוצה יורידו נקודות, יקבעו לה משחקי רדיוס או ייתנו לה קנס גבוה. הם יכולים בשנה הבאה ללכת לשחק במקום אחר, הרי ידוע שיש לנו זיכרון קצר. ורק המועדון - שרוב אוהדיו, שחקניו, הבעלים והילדים בשלל המחלקות הם אנשים טובים והגונים שבאמת אוהבים כדורגל - ייפגע וישלם את המחיר.

אבל יותר חשוב, האם סוף סוף מישהו יבין שמשהו פה רקוב? האם מישהו יעשה משהו כדי לתקן את הדברים? יעביר חוקים ויאכוף אותם? יתגמל את ההוגנים ויוקיע את האלימים? חייבים להחזיר את השוטרים למגרשים ולהיערך לשיפוט מהיר של מפרי החוק. מספיק כבר עם העונשים המגוחכים. כי בפעם הבאה, או זאת שאחריה, מישהו כבר יגיד קדיש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#