בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריק, אני כועס

הרגשת הגאווה מההישג של אריק זאבי באליפות אירופה התחלפה במהרה בכעס ותסכול שישררו לאחר שהג'ודוקא הוותיק יירד מהמזרן

9תגובות

בכל שמחת הניצחון של אריק זאבי, שזכה היום בפעם הרביעית באליפות אירופה, דווקא משפט אחד שינה את פני החוויה מבחינתי. "זו הייתה אליפות אירופה האחרונה שלי" אמר הג'ודוקא בן ה-35. סתם כך. בלי לגמגם. בלי להגיד 'אולי, נחכה ונראה'. בלי להשאיר פיסת תקווה קטנה. הפעם זו כבר לא קהילת הספורט בישראל ששולחת את זאבי לפרישה בפעם המי יודע כמה, הפעם זה כבר בא ממנו. זהו, גיל 35 זה לא צחוק הגוף, וגם הנפש ככל הנראה, אומרים די. לוחשים לו - 'זהו אריק. פוש אחרון, בוא נסיים את זה כמו גדולים'. ופתאום, בעקבות משפט אחד של האלוף, השמחה מתחלפת לה בכעס ותסכול.


כי חצוף הזאבי הזה. חצוף הוא שמשאיר אותנו ככה עם הלוזונים, הכדורים המרכזיים, ועם ליגת כדורסל חיוורת במעטה של זוהר ויוקרה (משהו כמו המראה של לאס וגאס באור יום).
כי חצוף הזאבי הזה שנתן לנו תקווה שהדבר הזה שנקרא "סוף הסיפור" לא באמת קיים. שגם אם בוכים ומתוסכלים אחרי הפסד, וגם אם נראה שעולמך חרב עליך, תמיד יש את היום שלמחרת. כי חצוף הזאבי הזה שנתן לנו במדינת ספורט עצלה שכזו לטעום מהי באמת גדולה, מהי קלאסה ומהו נועם של ספורטאי, ומשאיר אותנו עם ספורטאים שמביישים מושגים אלה.

כי חצוף הזאבי הזה שלאורך כל הקריירה שלו הראה לנו את המשמעות האמיתית של המושג ווינריות. וווינריות אמיתית, ומשאיר אותנו עם כזו המהולה בהישגיות שטחית ובכיינות.

מכעיסה הישורת האחרונה הזו. מכעיסה, מעציבה, ובעיקר גורמת לנו, גורמת לי, לחשוב על כל אותן שעות אותן בזבזנו על צפייה בתחרויות כדורגל וכדורסל לא ממש חשובות. ואולי טוב שזה קורה עכשיו. אולי הזמן היה צריך לעשות את שלו. זאבי מקבל את ההכרה וההערכה האמיתית שמגיעה לו, עם ובלי קשר לאליפות אירופה בה זכה היום. ניתן רק לקוות שהזכייה הזו היום רק זירזה את מה שכולנו מרגישים או נרגיש בעוד חודשים ספורים לאחר המשחקים בלונדון. בינתיים ננסה להתענג על הרגעים האחרונים שלו על המזרן. ננסה ככל הניתן לשים בצד את הדיכאון לקראת הפרישה שלו, ופשוט נתמוגג מזה שהיה לנו פה אריק זאבי. ולא סתם אריק זאבי- אלא אריק זאבי, גדול ספורטאי ישראל בכל הזמנים.

אי-אף-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#