בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מספיק בקושי באנגלית

2תגובות

זהו גלגל מוכר שכבר השלים סיבובים בשנים האחרונות. בשלב מסוים בתולדות האומה, מתגבשת הבנה לאומית בדלות מאמניה, ודאי בזירה הבינלאומית, ובצורך במאמן זר לנבחרת כדי לחלץ את הפוטנציאל העצום ש(לדעתה) טמון בה. איכשהו, עד שיסיים את תפקידו – מבלי להביא את ההצלחות המקוות – כבר תשתנה התפישה לחלוטין. בעצם, הוא לא ממש מוצלח, לא משדר על אותו תדר. אנחנו כן מספיק טובים, גם במגרש וגם מאחורי הקווים. מאמן מקומי, הוא כן יצליח. רק מקומי. תריצו כמה שנים קדימה, והמאמן הזר שוב יהיה האפשרות הנחשקת, אבל רק לקדנציה או שתיים. ואחריו – רק מקומי, כמובן.

מהכדורגל הישראלי הקפריזי לא מצפים ליותר, אבל כשמדובר במולדת הכדורגל – כפי שמדגישים ראשי ההתאחדות האנגלית מפעם לפעם, נאחזים בעבר ושוכחים מההווה ומהעתיד – מדובר בעסק מביך. מביך כמו כל פרשת ג'ון טרי ופאביו קאפלו, מביך כמו החודשים שעברו עד למינוי מאמן לנבחרת, כאילו אין יורו באופק. ומביך גם כמו צרות האופקים שאחזה בראשי ההתאחדות בחיפוש.

כבר שנים שאנגליה כושלת במינוי האיש הנכון, מאז טרי ונבלס וימי יורו 96' העליזים והרחוקים. גלן הודל ניחן באיכויות רבות, אבל היה צעיר מדי ולקה ביחסי אנוש; קווין קיגן היה הבחירה של העם כמי שהנבחרת בראשותו תשחק כדורגל שמח יותר ולעזאזל הטקטיקה, רק כדי שתפוך עצובה ומדכאת מתמיד ביורו 2000. מאז, נדמה שכדי לקבל את אנגליה עליך להיות בעיקר שונה מקודמך בתפקיד. קיגן לוקה בהבנה טקטית? למאמן זר זה לא יקרה. סוון גוראן אריקסון הסתבך בשורת פרשות מביכות? אנגלי מהוגן בוודאי לא ייפול בכך. סטיב מקלארן נכשל בגדול? בחזרה לאופציה הזרה, לתבונה הטקטית, לניסיון.

אי–פי

המינוי של קאפלו דווקא היה צעד הגיוני, כמו גם הפרידה ממנו. קרוב לארבע שנים בתפקיד הבהירו סופית שהוא לא קלט את אנגליה והאנגלים לא קלטו אותו. קורה. הבעיה שבמקום להבין כי בחיפוש הבא אחר מאמן עליהם למצוא לאו דווקא את השם הגדול ביותר אלא את האדם המתאים ביותר ובעל יכולת להתחבר לתרבות האנגלית, מיהרו האנגלים לעשות פרסה בדומה לימי פוסט-אריקסון: אנגלי בוודאי לא ייפול איפה שנפל קאפלו.

אולי, אבל הוא יכול ליפול בהרבה דברים אחרים. כל ילד באנגליה יודע שאין כמעט מאמנים אנגלים טובים; שלמעט ההמראה המאוחרת של הארי רדנאפ והזינוק המפתיע העונה של אלן פארדיו, את צמרת הפרמייר-ליג מאיישים זרים כבר שנים – בין אם הם צרפתים, איטלקים, פורטוגלים או, אבוי, סקוטים; שכאשר באים להכין רשימת מועמדים אנגלים, אפשר להסתפק בפיסת נייר קטנה. כמעט אין ממי לבחור. המסקנה אמורה להיות ברורה: להרחיב את החיפוש. ההתאחדות בחרה בגישה אחרת: להוריד את הרף. אם אין אנגלי מצוין, נמנה אנגלי טוב, ואם אין אנגלי טוב, נסתפק בפחות. לא ברור מדוע היא פסחה על רדנאפ, אבל גם כך הוא תמיד היה ברירת המחדל במקום האפשרות המלהיבה.

אין כל רע במינוי של רוי הודג'סון, אם אתה ווסט ברומיץ' אלביון. או גראסהופרס, או פ.צ. קופנהאגן, או פולהאם, או וייקינג, או אודינזה, או בלקבורן, או נוישאטל – חלק מהתחנות הקודמות והרבות שלו, ביניהן גם שנתיים לא רעות באינטר באמצע שנות התשעים. הוא מאמן ראוי ובעל ניסיון בכדורגל בינלאומי, כזה שלרוב מצליח להשאיר חותם חיובי, גם אם לא עשה כך במשרתו האחרונה במועדון גדול. 191 ימיו האומללים בליוורפול בעונה שעברה היו קשים עבור כל מנג'ר בתקופת מאבק על הבעלות, אבל אפילו זה לא מסביר רכישת שחקנים כמו פול קונצ'סקי וכריסטיאן פולסן – שמות שיכולים לגרום לאוהדי ליוורפול להתעורר בלילה בבעתה, כמו גם כמה מההתבטאויות המוזרות שלו והנמכת הציפיות המביכה.

אבל רזומה, ידע באימון ואיכויות אנוש משחקים כאן תפקיד חלקי בלבד. בשנה וחצי האחרונות מצא הודג'סון את מקומו כשייצב מועדון יו-יו טיפוסי - שלפני מינויו נראה בדרך לירידה נוספת בהדרכת אחד, רוברטו די מתאו – והשאיר אותו בפרמייר-ליג שנתיים ברציפות. כמובן שאם היה איטלקי, ספרדי, צרפתי, לא משנה מה – הישגיו בווסט ברומיץ' אפילו לא היו מזכים אותו במועמדות לנבחרת. אבל כשההתאחדות בעצמה פועלת בשיטת היו-יו – זר, מקומי, זר, מקומי – הוא הופך למועמד מספר 1. הרי הודג'סון מנוסה (64) ומכיר את העבודה בנבחרות, הוא אימן את שווייץ ופינלנד.

יהיו שיגידו באירוניה כי זהו מהלך שרומז על השלמה עם המצב. נבחרת בינונית ממנה מאמן בינוני וסוף סוף מכירה במעמדה האמיתי. הוויכוח לגבי היכולת האמיתית של הכדורגלן האנגלי בעשור האחרון כבר לא יסתיים. הוא גם לא רלוונטי. "דור הזהב" שהיה כזה או לא כבר עם רגל וחצי בחוץ, ואנגליה ממשיכה לעידן חדש. עם ההדרכה הנכונה, יכולה להיות לאנגליה נבחרת טובה מאוד, גם אם זה לא יספיק לתארים. שיטות אימון מתקדמות יותר תרמו לעיצוב שחקנים אנגלים צעירים, מוכשרים וטובים טכנית מקודמיהם. מה שהן טרם הצליחו לייצר זה מאמן תואם או התאחדות שתפסיק לפעול ברפלקס. לאנגלים נשאר לקוות שלא יתעוררו ביוני עם קונצ'סקי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#