בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משעממת, אפורה, מבריקה

קשה לאהוב אותה, קשה לשווק אותה, קשה לחלץ ממנה אבק כוכבים, אבל סן אנטוניו משחקת העונה את הכדורסל הטוב ביותר שאינכם רואים

תגובות

מה יש בה, בסן אנטוניו, שהופך אותה למה שהיא? לא אהובה, לא שנואה, אלא פשוט סן אנטוניו - קבוצה יעילה בטירוף וחסרת ייחוד באותה מידה, זו שלא מעוררת בך שום רגש מיוחד. אולי זה צבע המדים הסיזיפי, שחור-לבן משעמם עם נגיעות של אפור כשמתחשק להם לגוון. אולי זה השם הזה, סן אנטוניו, על שמו של נזיר פורטוגלי קדוש, שמוציא את החשק. הרי איזה סקס אפיל כבר יכול להיות לנזיר פורטוגלי לעומת שמות מעוררי יצרים כעיר החטאים, התפוח הגדול ועיר הקסם?

אפשר להעריך אותם - אפילו חובה לעשות זאת לאור העונה הנוכחית, שרק הנזיר הקדוש וגרג פופוביץ' יודעים איך הסתיימה בדיוק כמו כל עונה בעשור וחצי האחרונים – אבל קשה באמת לאהוב אותם. אולי כי קצת קשה לשווק אותם, להחליק אותם בכפית עמוסת היילייטס היישר לגרון של הקהל הרחב. אחרי הכל, הרבה יותר פשוט לשווק דאנקים מאשר מכונת כדורסל משומנת. לא רק לברון ג'יימס וקווין דוראנט – כמעט כל אחד מצטלם טוב יותר מטים דאנקן קולע עם הקרש מחצי מרחק.

אנמי, משעמם, אפור, מונוטוני, נטול כל שבריר של אבק כוכבים. מצד שני, יעיל, עקבי וכמעט בלתי ניתן לערעור. בעשורים האחרונים, פני הספרס הם כפניו של דאנקן – שאפילו כינויו, "הביג פאנדמנטל", מהלל את בסיסיותו. חטאו היחיד הוא שאינו פוטוגני כמו מתפרצת של מיאמי. לכו למגרש המשחקים הקרוב, תתפסו ילד אקראי ותשאלו אותו מי השחקן האהוב עליו. 99% - מספר שכולל אחוז פרגון לילדים סופר-אינטליגנטים - שהתשובה לא תהיה טים דאנקן. זה לא אומר שהיא לא צריכה להיות.

אי–פי

לדאנקן מגיע השנה לזכות בעוד אליפות, ולו רק על מפעל חיים. גם לטוני פארקר ולמנו ג'ינובילי, הצבעים היותר בוהקים באפור של הספרס בעשור האחרון. אבל העונה, יותר מכל, זה מגיע להם בזכות האיש עם השיער הלבן שאוהב לצעוק עליהם מהצד.

כמו הקבוצה אותה הוא מאמן, גרג פופוביץ' הוא אדם קשה לעיכול. יצא לו מוניטין של זעפני, קפדן בן קפדן שצריכים להתיישר לפיו, אחרת תמצא עצמך בגולדן סטייט (פרטים אצל ריצ'ארד ג'פרסון). הרקורד שלו, כמו גם פס הייצור הארוך של עוזרים שהפכו בעקבות מנטוריותו למאמנים ראשיים, צריכים להעמיד אותו הכי למעלה ברשימת הגדולים, טווח יריקה מרד אורבך ומפיל ג'קסון.

אבל משום מה זה לא המצב. אולי כי הוא חף ממניירות. הוא לא רוכב על אופנוע, עושה מדיטציה, מעשן פטריות וכותב על זה ספר כמו ג'קסון. הוא לא שם ג'ל ולובש חליפות יוקרה כפי שעשה פאט ריילי. הוא פשוט מאמן כדורסל מצוין, וזהו. ודווקא העונה הוא הוכיח זאת יותר מבכל עונה אחרת, לרבות הארבע שהסתיימו בטבעות.

אי–פי

מי הקבוצה הטובה ב-NBA? מי תיקח אליפות? הפייסבוק שלנו ממתין לשמוע

זה מעבר לרוטציה הכי רחבה בליגה, שהצליח להדביק בעונה כמעט נטולת אימונים. זה מעבר לחלוקת הכוחות הנכונה ששמרה את קבוצתו בריאה וטרייה לזמן הכי נכון. סן אנטוניו פשוט משחקת את הכדורסל הטוב ביותר שכמעט אף אחד לא רואה, כי הרבה יותר סקסי לשדר את מיאמי, הלייקרס, אוקלהומה ואפילו ניו יורק, השד יודע למה. הספרס, שהפכו עם השנים לשם נרדף להגנה, הפכו למכונת התקפה שקלעה השנה 103.6 נקודות למשחק (שנייה בליגה), עם עשרה שחקנים ששיחקו למעלה מ-20 דקות למשחק. לראות את הקבוצה הזו משחקת זה תענוג, אבל הסטיגמה מונעת מהעולם לראות את זה.

"הוא צועק עלינו פחות, כנראה שהוא שותה יותר יין", התבדח פארקר על חשבונו של פופוביץ' לפני מספר חודשים. אולי באמת מאמן העונה קצת מבושם, אבל יותר הגיוני להניח שהוא פשוט יודע שאין במה לגעת. המכונה שבנה, פס ייצור בלתי נגמר של הצלחה, עובדת נפלא. כעת רק נותר להמתין לדיבידנד חמישי. מחלקת הפרומואים של הליגה וכל מי שאינו תושב סן אנטוניו אולי לא יאהבו את זה, אבל למי אכפת.

פופוביץ' ופארקר מתווכחים, והתוצאה: 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#