בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכדורסל הישראלי חוגג בלי סיבה

סדרות הפלייאוף הן חגיגה גדולה של רצון והקרבה. כי כרגע מה שחשוב באמת זו הדרך, והרבה פחות אכפת לאן היא מובילה

תגובות

1. הכדורסל הישראלי, מוזר ככל שיישמע, מספק בימים אלה חוויה של ספורט טהור שנדיר לפגוש בעולם המקצועני: שלוש סדרות אדירות בליגת העל, ועוד אחת דרמטית בלאומית, מספקות הנאה מזוככת של משחק לשם משחק, תחרות לשם תחרות. הרי למנצחות בסדרות הללו לא ממתינה מעבר לפינה שום מטרה שבאמת ראוי לשאוף אליה.

אלה מליגת העל יגיעו לפיינל-פור חסר ערך - כמו שאמר דייויד פדרמן: "אליפות מעניינת כשיש לה משמעות, ולאליפות שנלקחת במשחק אחד אין כזו". אנטי-קליימקס אחרי הריגוש של הסדרות. מי שתנצח בסדרה של הלאומית תגיע לליגת העל, שברוב העונה מרגשת פחות מאחותה הקטנה. ובכל זאת, הסדרות הללו הן חגיגה גדולה של רצון והקרבה. הכדורסל הישראלי הגיע לשלב הזני של חייו, שבו מה שחשוב באמת היא הדרך. הרבה פחות אכפת לאן היא מובילה.

ניר קידר

2. כשהדרך של הפועל ירושלים תיגמר - אולי כבר מחרתיים בחולון - אפשר יהיה לשלוף את השאלה שהפכה להמנון של המערכת הפוליטית: איפה הכסף. הפועל חולון מקבלת במאני טיים של העונה מלואיס, דאנסטון ומיצ'ל הרבה יותר ממה שירושלים מקבלת מסטרוברי, רנדל ובראדלי, שאתמול הסבו לה בעיקר נזקים. עונה אחרי עונה ירושלים משקיעה סכומים גדולים, ועונה אחרי עונה לא ברור לאיפה הכסף הזה הולך.

דן שמיר דיבר לפני המשחק על הצורך לנעול את הצבע, אבל את הנעילה האמיתית ביצעו הגארדים הנושכים שלו - רוט, שעשוע והרוש - על סוללת הגארדים שממול, כולל ישיבה בתוך הווריד של יובל נעימי. הפורוורדים של חולון לקחו 18 ריבאונדים מתחת לסל של ירושלים. מה שקובע בריבאונד זה לא הכסף וגם לא הגובה, אלא משהו נוסף, לא לגמרי מוגדר, שאתמול היה לחולון הרבה יותר ממנו.

3. אלה ימים של אולמות מפוצצים וחשמל באוויר, רק בגן נר דיכאון ויציעים ריקים. מי סיפר לחבר'ה מהתענכים שהליגה הבלקנית חשובה והליגה הישראלית לא שווה יציאה מהבית? משהו מהותי לא עובד בקשר בין גלבוע/גליל לאזור שבתוכו היא יושבת. האווירה החלבית דווקא מגדילה את ההישג של השחקנים של ליובין, שידעו לחלץ מעצמם תחושת חירום למרות היעדר גב מהיציעים. בגלבוע זו כבר מסורת להתחיל את העונה חלש ולסיים מצוין. מחרתיים זו עלולה להיות תחילתה של מסורת הפוכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#