בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טניסאי כל העולם, התאחדו

נדמה שבזמן האחרון יש בטניס העולמי הרבה יותר "אנחנו" מבעבר: "אנחנו" לא מרוצים, "אנחנו" שוקלים לשבות, "אנחנו" לא מתים על החימר הכחול הזה

3תגובות

הם לא מבסוטים, שחקני הטניס הטובים בעולם, ממש לא. עסק הביש הכחול בטורניר במדריד לא מצא חן בעיניהם. משטח החימר הזה ממש לא לעניין, נו. הוא גימיק, הוא מחליק, הוא שונה מהכתום-חום המסורתי ברולאן גארוס. החכמולוגים האלה ב-ATP, תאמינו לנו, יש להם רק דבר אחד בראש.

מה שבאמת היה מעניין באווירת העליהום במדריד זה פחות האישיו ויותר האיש. או יותר נכון, האנשים. נדמה שהרבה יותר מבעבר, הגווארדיה הבכירה של הטניס מתחילה לתפוש עצמה ככזו. ברור שהנרטיב המוביל הוא עדיין "אני", כיאה לענף יחידני, אבל נדמה שבחודשים האחרונים יש בטניס העולמי הרבה יותר "אנחנו" מבעבר. "אנחנו" זה בעיקר השחקנים הבכירים, שמתחילים להתנסח ברבים לעתים תכופות יחסית. רק בשנה האחרונה שמענו את זה במספר מקרים. "אנחנו" לא מרוצים מהלו"ז השוחק ומריבוי הטורנירים. "אנחנו" חושבים שמגיע לנו נתח גדול יותר מהעוגה. "אנחנו" שוקלים לשבות. "אנחנו" ממש לא מתים על הכחול הזה.

"אנחנו" מחכים לכם בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

איך ניסח זאת המדורג שני בעולם, רפאל נדאל, לפני הטורניר? "דיברתי עם נובאק (ג'וקוביץ', המדורג ראשון) ועם אנדי (מארי, המדורג רביעי) וגם הם לא ממש מאושרים. אנחנו לא חושבים שזה הכיוון הנכון באמצע עונת החימר". המדורג שלישי, רוג'ר פדרר, מיהר לתת כתף לחבר-אויב הוותיק כשאמר כי "עצוב ששחקן כמו רפא צריך לשחק בטורניר שמתקיים במדינתו על משטח שאינו רוצה לשחק בו". 

רויטרס

דווקא צורת ההתבטאות הזו, הכוללנית – זו שמגלה כבדרך אגב לשאר העולם ש"אנחנו" יושבים ומדסקסים על כוס קפה מה בסדר ומה לא בטניס העולמי, מה ראוי ומה לא – מעוררת הרבה יותר מחשבות מהציטוט של ג'וקוביץ' לפיו יבקש מצ'אק נוריס עזרה בהתמודדות עם החימר הכחול.

חשוב להדגיש שוב: זה לא עניין של צודקים או לא צודקים. בסופו של דבר מי שמשחק על המשטח הזה הם הטניסאים, לא המארגנים או האוהדים, ואם מדובר באיום בריאותי - הם חייבים לדבר. זו פשוט תחושת ה"טניסאי העולם התאחדו", או "בכירי טניסאי העולם התאחדו", שנדמה כי צוברת תאוצה. הבכירים מתבטאים כמי שהפנימו שיש בידם כוח, ושהגיע זמנם לנצל אותו כדי לגרום לדברים לקרות בדרך שבה הם רוצים שיקרו. טוב? רע? עדיין לא ברור. כרגע זה בעיקר מעניין. יהיה מרתק לעקוב אחרי ההשפעה של העניין הזה (אם בכלל) על השינויים שיתרחשו בטניס (אם בכלל).

מה שכן, יש כאלה שכבר ממליצים לחבורת "אנחנו" להרגיע עם תכיפות קולניותם. רשות הסיכום לג'ון ורטהיים מ"ספורט אילוסטרייטד": "בעוד שאני מכבד את הנכונות של השחקנים להשתמש במעמדם כדי לבטא עוולות, הייתי רוצה שיבררו את הקרבות שלהם יותר בקפידה. אתה מקבל רק מספר מסוים של כדורים. האם אתה באמת רוצה להשתמש בהם כדי לירות בעניין כזה?". מצד שני, ורטהיים לא צירף למאמרו גילוי נאות: הכותב מעולם לא שיחק על חימר כחול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#