שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אחרי 42 ק"מ, שבע שניות מהחלום

המרתוניסט גזצ'או יוסף רץ באומץ אחרי החלום האולימפי. התוצאה - מרחק שבע שניות מהקריטריון ללונדון - היא פשוט שוברת לב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מולי אפשטיין

אוי כמה שזה עצוב וכואב. רץ המרתון גזצ'או יוסף החמיץ אתמול (ראשון ) בפראג את הקריטריון האולימפי ב-7 שניות! 7 שניות בריצת מרתון! אתם מבינים? זהו זמן ששקול לפחות משתי מאיות בריצה ל-100 מטר. 7 שניות במרתון הן משהו כמו 30 מטר, עוד מאמץ קטן והנה היד כבר כמעט שאוחזת בכרטיס האולימפי ללונדון. אבל לא. כבמעשה כשפים הכרטיס שהיה מונח על קו הגמר חמק לפתע, כאילו רוח זדונית נשבה ואתו התנפץ גם החלום. ככל שאני חושב על כך יותר, כך נחמץ לבי אל מול הפספוס הקטן-ענק הזה. אוי אוי אוי גזצ'או.

צריך להבין, גזצ'או הגיע לפראג בתחושה שאין לו מה להפסיד. לפני ארבעה שבועות בדיוק הוא היה רחוק ב-46 שניות מהקריטריון האולימפי ללונדון. בריצה ההיא ברוטרדם הוא רץ 2:15.46 שעות – שיפור לשיא היסוד אותו קבע לפני כחצי שנה באמסטרדם. פגשתי אותו מספר ימים לאחר הריצה וניסיתי להבין כיצד חיים עם תחושת הפספוס הזו. במקום להלין ולבכות על מה שקרה, הוא פנה אלי בשאלה מפתיעה: "מה אתה אומר, כדאי לרוץ עוד חודש בפראג?".

מרתון פראג. המקום בו חלומות נשבריםצילום: רויטרס

ההיגיון הפיזיולוגי אמר לי שמדובר בהתאבדות. לרוץ שני מרתונים במרווח של חודש כאשר בכל אחת מהן אתה אמור לרוץ את ריצת חייך נראו לי דבר די מטורף. התיאוריות הקלאסיות מדברות על פרק זמן של שלושה חודשים לפחות בין מרתון למרתון, במיוחד כשאתה נותן את כל מה שיש בך. אבל משהו בעיניים של גזצ'או גרם לי להאמין שאולי זה אפשרי, ואולי היה זה בכלל הלב. כל כך רציתי שיצליח, שכל מחשבה על פיזיולוגיה ותורת אימון פינתה מיד את מקומה למין אמונה תמימה שאולי זה באמת יקרה.

אני לא יודע מה היו התנאים אתמול בפראג. בריצה ברוטרדם היה קר מאוד ולאורך המסלול נשבה רוח חזקה שפגמה בהישגי הרצים. גזצ'או הרגיש שהתנאים ברוטרדם "עלו" לו ב-4-3 דקות. הוא הרגיש שהוא מסוגל לרוץ 2:12 שעות ולא חשב כלל על הקריטריון שקבעה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית – 2:15 שעות. הוא הרגיש שלא מיצה את עצמו ברוטרדם ומהמקום הזה שאב את הכוחות ואת האמונה ביכולתו לעשות את זה.

האזור המיוחד של "ספורט הארץ" לאולימפיאדת לונדון 2012 כבר מוכן לקיץ

מה שגזצ'או ניסה לעשות אתמול הוא משהו הרואי. האתלט הנפלא הזה ניסה לעשות את הבלתי ייאמן. גזצ'או הלך אחרי הלב שלו ואחרי החלום האולימפי. הוא כל כך רצה להיות שם, אבל זה לא יקרה. לפחות לא הפעם. גזצ'או בן ה-37 ימשיך לנסות. בשנה הבאה יש אליפות עולם, והוא יהיה שם - בתחנה הראשונה בדרך למחזור אולימפי נוסף. החלום לא מת, הוא רק נדחה. גזצ'או, אוהבים אותך!

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ