ניר צדוק
ניר צדוק

1 דרכו של אבו סובחי להסתלק מראש סדר היום של הכדורגל הישראלי, כשרבע מיושבי הספסל של בני לוד נתלים על צווארו לאחר שאפילו לוח התוצאות, להרגשתו, התגרה בו - זהה לדרך בה השתחל לתוכו, אז, מול בית"ר ירושלים; היו שם תנועות חדות וגסות, מרפקים שנועדו לצמצם את המרחק הגדול שבינו לבין מרכז הבמה, וחשיפת יצר הישרדותי מפותח. במובנים רבים העלה בדיוק את אותה הצגה, היתה זו רק זווית הצילום שהתהפכה.

הדקה של המשחק היתה ה-84, אבל העונה כבר מזמן הסתיימה. המסך ירד. היו שם למעלה מ-9,000 איש, אבל אבו סובחי הרגיש הכי בודד שאפשר, פועל במה שמפרק בעיקר את עצמו. מי שירצה יוכל להבין ללבו. מי שלא, יראה זאת נכוחה - זוהי צעקת הברבור. בעונה הבאה לא יזכה לשלושה מפגשים עם בית"ר ירושלים, כאלה שבכוחם להאיר את דמותו באור הלפעמים-אידאולוגי שנוצר מכורח המציאות הלא פשוטה שבתוכה המדינה הזו מתנהלת - אלא לשניים, לפחות, עם מכבי יבנה, כאלה שלא מאירים אור בכלל, על שום דבר.

רמת גן עלתה, אבו סובחי נשאר באותו מקום. במקרה שלו זה מרגיש כמו ללכת אחורה. במובן מסוים, לוד ירדה ליגה. האם תחזור ללא מאמן, כוכב שצפוי לעזוב ומומנטום שאבד? אם אבו סובחי יצליח להיגמל מהצורך לחשוף את עצמו - לא יהיה לה סיכוי בלעדיו. אם לא יצליח להחזיר אותה לתודעה - יספר על הרצון לקנות את הפועל ת"א.

2 את הפועל רמת גן קנתה משפחת ארקין. לאחר אירועי המשחק בווינטר הודיע ניר ארקין על עזיבתו. הוא נשמע נחרץ. דיבר על דברים שמעבר לכדורגל. ה"מעבר לכדורגל" כולל גם עליית ליגה, ועדיין, עם גב של 4,000 אוהדים שהמשיכו לחבק את הקבוצה על אף המראות המכוערים מהמשחק ההוא מול לוד, יצרה ביום שישי רמת גן תחושה של קהילה; מבוגרים, צעירים, עניים ועשירים שמחו כולם בשמחתה. תמהיל מדויק של ארטיקים וצעיפים. איש מהם לא הלך מכות אז בווינטר. איש מהם לא עזב אותה, ולא מגיע לו להיעזב. גם אהבה שאינה תלויה בדבר, לא תזיק לה מעט רווחה. טוב יעשה ארקין אם במקום לעזוב את הקבוצה, יעזוב רק את אלה שעזבו אותה בעצמם, באותה זירת איגרוף. רמת גן, ראו כולם, מסתדרת היטב בלעדיהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ