בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תאשימו רק את מכבי תל אביב

אי אפשר תמיד להפנות אצבע מאשימה, ובעיקר אוטומטית, כלפי מכבי תל אביב. אם קבוצות יתחילו להתעסק יותר בעצמן, הכדורסל הישראלי רק ירוויח

7תגובות

באופן מסורתי, היום בו מסתיימת הליגה הישראלית בכדורסל – גמר הפיינל-פור בשנים האחרונות – הפך ליום של הלקאה עצמית עבור הענף. זה שמכבי תל אביב הורסת בעקביות, אלא מה. ערב המשחק שלה מול מכבי אשדוד, אמצעי תקשורת נחשב אף בדק ומצא כי "אין רפובליקת בננות גדולה מליגת הכדורסל בישראל", ובכלל, כל העסק הוגדר בתור "החרפה של המדינה", לא פחות. סדרות פלייאוף מותחות, עונות באמת יפות של מכבי ראשל"צ והפועל חולון ועוד אחת למזכרת של מכבי אשדוד – הכל צריך ללכת לאותו פח אליו אמור להיות מושלך ענף שלם, לכאורה.

גם אם מדובר בדרך לא מעודנת אך בטוחה להשגת טוקבקים, זה לא משנה את העובדה שיש רבים שחשים כך. הרי אין תחרותיות, אין ספורטיביות, העסק מכור מראש, אפשר לסגור את הבאסטה ושאר דקלומים מהסוג הזה. זה לא שחלק מהדברים אינם נכונים – איש לא ישכנע שליגה נטולת יורדות חפה מבעיות במחלקת הספורטיביות והתחרותיות – אבל אי אפשר תמיד לברוח לפתרון הקל. להפנות אצבע מאשימה, ובעיקר אוטומטית, כלפי מכבי תל אביב זה בדיוק זה.

אין כאן שום כוונה לשאת את הדגל הצהוב או להיכנס לצד הטוב של שמעון מזרחי. במכביזם, תורה דורסנית מדי שמקדשת את הניצחון בכל מחיר, יש יותר מדי צדדים אפלים. מאיר טפירו, שהיה חתום במכבי מבלי לשחק שם, הוא דוגמה לאחד כזה. שחצנות, יהירות ותחושת "מגיע לי" תמידית, שהתבטאה באיומים ההם אחרי הזכייה באדריאטית ("אנחנו עשויים לשחק בשתי ליגות, נחשו איזה"), הן התכונות האחרות שעושות חשק לראות אותם מתממשים.

ניר קידר

ועדיין, אי אפשר לתלות הכל במועדון אחד - מבוסס, עוצמתי ובעל השפעה ככל שיהיה. אין לו יד בכך שבמשך עשור וחצי מפגינה הפועל ירושלים – האלטרנטיבה כביכול - מומחיות מרשימה בהרס עצמי; או בכך שהפועל חולון, אימפריה מקומית ומעלה בפוטנציה, לא מצליחה לייצב עצמה בעקביות מבחינה פיננסית; או בכך שניהול כושל דרדר את הפועל תל אביב לתהומות מהם נחלצה סופית רק בחודש האחרון; או בכך שהאוהדים בצפון לא מספיק מתחברים למודל החדש של גליל עליון בגלבוע.

מי אשם במצב הכדורסל בארץ? ספרו לנו בפייסבוק

כן מינהלת, לא מינהלת - זה לא משנה. כבר שנים שהענף מתקשה לעכל את חרב הפיפיות ושמה מכבי תל אביב. מצד אחד, עצם נוכחותה מוציאה לרבים את החשק מכדורסל ישראלי. מצד שני, קשה לדמיין אותו בלעדיה, כפי שקשה לדמיין את הליגה היוונית בלי פנאתינייקוס, למשל. לזכות באליפות בליגה נטולת מכבי משול לזכייה בתחרות ריצת 100 מטר שיוסיין בולט לא משתתף בה. תמיד תהיה מוצמדת לה כוכבית.

ההשוואה הפשטנית מסתיימת כאן, אגב. את בולט איש לא ירסן, את מכבי עדיין צריך. כרגע זה הגבלת מספר זרים, אבל מדרגות שכר לישראלים - כפי שהציע כאן אייל גיל - זה רעיון יותר מעניין בהקשר הזה. במקביל, וכנראה חשוב מכך, הענף רק ירוויח אם קבוצות יתחילו להתעסק יותר בעצמן מאשר בצהוב הנורא הזה. ניהול נכון של משאבים שכמעט תמיד יש בירושלים, מציאת גב כלכלי שיאפשר פריחה יציבה בחולון, ניצול נבון של המומנטום עמו עלתה הפועל תל אביב לליגת העל, מינוף האולם החדש בחיפה לתחייה מחודשת של המועדון הזה אחרי עונת אשפתות. זה אמנם לא פשוט לביצוע, אבל כל התסריטים הללו – אם יתממשו - יביאו לליגה ולענף הרבה יותר תועלת מאשר עוד קינות על "החרפה של המדינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#