בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך של ליוורפול תנצח?

מינויו של ברנדן רוג'רס למאמן ליוורפול העלה את השאלה האם זהו המינוי הנכון, אך ספק אם זו השאלה הנכונה למועדון שמסמן את הדרך כעיקר

10תגובות

הנה סיפור שמלמד על דרכה של ליוורפול. כשהקבוצה זכתה בליגת האלופות ב-2005 ומסע הניצחון עבר ברחובות העיר, נאספו כמה מאות אלפי אוהדים בכדי לחגוג את הנס של איסטנבול. באותו יום החנויות הרשמיות של ליוורפול היו סגורות בכדי לאפשר לעובדי החנויות לבלות ולחגוג כמו כל האוהדים. זה היה יום שבו האוהדים מבקשים לבזבז כסף על מזכרות (ואני יודע, כל שטות שהבאתי חזרה מאיסטנבול נמכרה במחירים מגוחכים באיביי), והקבוצה יכלה להנות מהכנסת שיא. אבל בליוורפול נשארו נאמנים לאופי של הקבוצה.

מאז הבעלות על הקבוצה החליפה ידיים פעמיים, תחילה לצמד נוכלים אמריקאים ואחר כך לקבוצת אמריקאים מהוגנים יותר, אבל העונה שעברה לימדה שליוורפול נותרה מועדון משפחתי, שבטי ואנכרוניסטי שמפגר אחר היריבות הגדולות. מוקדם להתנבא על סיכויי הצלחתו של ברנדן רודג'ס בתפקידו החדש כמנג'ר ליוורפול, אבל אין ספק שמינויו במקום קני דלגליש הוא צעד נכון וגם מהווה אמירה. ליוורפול זונחת את "הקו של ליוורפול" ואלו חדשות נהדרות עבור אוהדיה וגם עבור הליגה כולה (וגם עבורי, לפני שבועיים הכתרתי אותו כמאמן השנה שלי, אני בטוח שהוא שמח).

העונה שחלפה היתה כישלון מהדהד לא רק בשל התוצאות העלובות, אלא בשל האופן הבוטה בו הצהיר המועדון על דבקותו בערכים שגויים. זה התחיל בחגיגות המופרזות אחרי הניצחון בפנדלים על קבוצת ליגת המשנה במפעל גביע זניח, והצבת הזכיה בגביע הליגה כפיצוי לכישלון בליגה. רבים מהאוהדים ציינו שביל שנקלי, מייסד ליוורפול המודרנית, ראה בזכייה בגביעים ערך עליון ואילו מקום שני היה כמו כל מקום אחר בליגה מלבד הראשון (ואלו המורידים ליגה). דלגליש עצמו אמר אחרי פיטוריו שעבורו הניצחון בוומבלי היה חשוב יותר מסיום במקום המוביל לליגת האלופות. ציטוט שמין הסתם הקל על רגשות הבוסים האמריקאים אם הם סבלו מרגשות אשם, דלגליש מסתבר תקוע בשנות השמונים. 

רויטרס

האם ברנדן רוג'רס הוא המאמן המתאים לליוורפול? שתפו אותנו בפייסבוק

סדר התארים באנגליה היום הוא זכיה בליגת האלופות, מקום ראשון בליגה, מקום שני, מקום שלישי, מקום רביעי, הגביע האנגלי ואז גביע הליגה. דלגליש וחסידיו ,כדרכם של חלק מהמאמינים דתיים, לקחו פסוק מהמקורות אבל סירבו להבין שאינו רלוונטי להווה. גביע הליגה הוא פרס ניחומים לקבוצות קטנות, הזדמנות לבילוי בוומבלי והנפת גביע נדירה. רגע שיא עבור אוהדי בירמינגהאם סיטי ומידלסבורו שכאלו, לא תחליף לעונה הגרועה ביותר של הקבוצה מזה שנות דור. כדאי להזכיר שסנט שנקלי לא נולד על גדות המרסי. המנג'ר נולד בסקוטלנד, שיחק בקרלייל ופרסטון נורת' אנד ואימן ארבע קבוצות שונות לפני שנחת באנפילד. הוא לא המשיך את דרכו של איש בליברפול, הוא בנה קבוצה מפוארת מהיסוד. זהו התפקיד של רודג'רס.

זו היתה עונה שבה המסורת, כדרכה של דת, גברה על השכל הישר. פרשת סוארס והתמיכה השבטית בו היא כתם על מורשת הקבוצה שהרחיק ממנה את הציבור השקול. התמיכה העיוורת בדלגליש היתה מביכה ושריקות הבוז בזמן ההמנון הבריטי לפני גמר הגביע רק החריפו את תחושת המיאוס של שאר אנגליה מהקבוצה. ראשי הקבוצה לא נקיים מאשם. הם הביטו במתרחש מבוסטון הרחוקה ולא התערבו כשדלגליש הבקיע שער עצמי אחר שער עצמי ואיפסו אותו רק כשהיה מאוחר מידי. הם הרשו לו להתנהג בצורה מבישה כלפי כלי התקשורת ולהציג את המועדון כחבורה נקמנית, פרנואידית ובלתי נעימה. אלו לא היו הסיבות לפיטוריו אבל הן לא עזרו לו בשום דרך לרכוש תומכים מעבר לאוקיינוס.

רודג'ס הוא היפך המוחלט. הוא צעיר, נטול כל קשר למועדון ולמרות היותו בריטי מצפון אירלנד הכדורגל שלו הוא אירופאי באופיו ומושפע עמוקות מהכדורגל הספרדי העכשווי. בסוואנסי הוא בנה קבוצה ששרדה בפרמירשיפ תוך הצגת כדורגל מצוין, נועז ויסודי. המשולשים של סוואנסי, החזקת הכדורגל והעובדה הברורה שיש למועדון פילוסופית משחק היו ההיפך מהכאוס של אנפילד. רודג'רס הוא גם אדם נעים, בעל נוכחות תקשורתית חיובית, (דיברתי איתו מספר פעמים בתקופת היותו מאמנו של השחקן שהיה קרוי בן סהר בקבוצת המילואים של צ'לסי ותמיד התרשמתי מכנותו), להבדיל מדלגליש קפוץ הפנים, ואולי חשוב מכל עבור חבורת המנהלים מבוסטון - יש לו עין למציאות.

אי–פי

בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לשמוע הרבה על מאניבול, אותו מונח טרנדי חלול שהעיק השנה על שיח הכדורגל. אותו הניסיון לפצח ענף ספורט שאינו תקף לסטטיסטיקה באמצעים סטטיסטים בדומה למיתוס הבייסבול (שגם הוא מוטל בספק). מאז ומתמיד, כלומר עד עידן הכסף הגדול, ניסו קבוצות לרכוש שחקנים טובים במחירים זולים, אם כי דומה שליוורפול בשנים האחרונות ניסתה לקנות שחקנים לא מספיק טובים במחירים מופרזים. רודג'רס, שתפקד היטב במגבלות תקציביות עם מאניבול ובלעדיו, יכול להביא שפיות למערך הרכש של ליברפול.

יהיה מעניין לראות אם הוא ייאלץ לעבוד עם דירקטור כדורגל, בייחוד אם אותו מנהל על יהיה לואי ואן חאל, אדם מוכשר וחכם אבל גם עדר שוורים מועדים בחנות החרסינה האמוציונאלית של ליוורפול - הקבוצה, העיר, רגשי הנחיתות ואסון הילסבורו. על ראשי הקבוצה למצוא פיתרון לבעיית האצטדיון, אנפילד מיושן ובעל קיבולת קטנה יחסית ולא ניתן להרחיבו. האוהדים לא יהיו סלחנים אם התוצאות לא יהיו בהתאם, בניגוד לימי המלך קני, אבל הם צריכים לראות במינוי תחילתו של עידן חדש. רודג'ס מתחיל את העונה הבאה בעמדת נחיתות מול הקבוצות של מנצ'סטר, ארסנל, צ'לסי וטוטנהאם, אבל יש לו לצידו את הדרך של ליוורפול. נקו ממנה את הסגירות, החשדנות, הדבקות בערכים שאינם קשורים למשחק והזעם המעוור והתרכזו בגאווה, השותפות, האווירה באנפילד והמסורת של כדורגל איכותי, ויש לרודג'ס מקור אנרגיה חשוב לשנים רבות.

עקבו אחרי שאול אדר בטוויטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#