בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יורו 2012

מאמנים לא מנצחים משחקים

הביקורות שהוטחו בברט ואן מארווייק לאחר הפסדה של הולנד לדנמרק הזכירו כי רק השחקן שעל המגרש קובע את גורלו של המאמן

תגובות

מאמן כדורגל לא יכול לעשות דבר כדי להבטיח לקבוצתו ניצחון במשחק. כשמחפשים סיבות להפסד, לעומת זאת, החיפוש הרבה יותר פשוט - בערך כל דבר שעשה המאמן. הרי זה ידוע: שחקנים מנצחים במשחקים, מאמנים מפסידים בהם.

למה גם ואן בומל וגם דה יונג, למה בעצם ואן בומל בכלל, מה פתאום אפלאי, איפה ואן דר וארט, מדוע לא הונטלאר. ואם כבר חילוף, למה לא מוקדם יותר. התלונות שהופנו לעבר ברט ואן מארווייק לאחר המשחק בשבת היו צפויות ובלתי נמנעות. ככה זה כשנבחרת כמו הולנד מפסידה ליריבה נחותה דוגמת דנמרק. ייתכן שגם היה בחלק מהן מן הצדק, אלא שלא זה העניין.

אי–פי

מה דעתכם על הביקורות כנגד ואן מארווייק? שתפו אותנו בפייסבוק

השאלה אם ואן מארווייק טעה או לא כבר תישאר ללא תשובה. הדבר היחיד שוודאי הוא מה שקרה בפועל: ההרכב שבחר דווקא שיחק טוב נגד הדנים, חתך את ההגנה שלהם לא פעם ויצר מספיק מצבים כדי ששחקנים כמו רובין ואן פרסי ואריאן רובן יחברו לשלישייה או רביעייה. הבעיה שמי שלא הפסיק להבקיע במדי ארסנל במשך שנה וחצי, לא הפסיק להחמיץ במשך שעה וחצי. הבעיה שהאגואיסט ממינכן, שלמרות הכל יודע לחתוך מהאגף למרכז ולשחרר בעיטה אולי טוב יותר מכולם, ביצע באופן מושלם את החיתוך שוב ושוב רק כדי להיכשל בבעיטה. אפילו הונטלאר, צייד השערים משאלקה, מצא רק את גופו של השוער כשנכנס כמחליף.

לפעמים מצחיק לראות מאמנים על הספסל או על הקווים, מבצעים מעין תנועה של נגיחה כשהכדור מגיע לראש של אחד משחקניהם במצב הבקעה. שניהם מבצעים את אותה תנועה, אבל רק לאחד מהם גם נדבק כדור למצח, רק לאחד מהם יש השפעה ישירה על המשחק, רק אחד מהם מסוגל ברגע אחד להקנות לעצמו ולמאמנו תהילת עולם, או לגרום לכך ששניהם ייזכרו לדראון עולם. שניהם? בעיקר המאמן.

אי–פי

אחרי גמר ליגת האלופות האחרון, ספג יופ היינקס ביקורת על החילוף שהכניס את דניאל ואן בויטן במקום תומאס מולר בעקבות שער היתרון. כמה דקות אחר כך, כידוע, השווה דידייה דרוגבה בנגיחה, אלא שאיש כמובן לא חשב לתת קרדיט למאמן באיירן מינכן, שזיהה את הסכנה בכדורי הגובה והגיב עם בלם שמצטיין במשחק הראש. היינקס, למעשה, פגע בול וסיפק לשחקניו עוד כלי כדי לנטרל את הסכנה הגדולה מצד צ'לסי. השחקנים הם שכשלו בניצול הכלים שקיבלו, אבל חיצי הביקורת כוונו למאמן.

כאשר מפנים מבט מאשים לעבר הקווים, צריך לזכור כי לא מדובר בתיאטרון בובות. מעטים המקרים בהם מאמן ממש מחריב לקבוצה שלו משחק, כמו קלאודיו ראניירי והחילופים שביצע בחצי גמר האלופות של צ'לסי במונאקו ב-2004. מאמן יכול להנחיל לשחקניו תכנית משחק, לעשות התאמות, לבצע חילופים, אבל לא לשלוט בכל מהלך ומהלך, בכל החלטה והחלטה. מאמן ששלח למגרש קבוצה ששיחקה היטב, התגוננה בצורה ראויה ויצרה מצבים, עשה עבודה הולמת. אבל ברגעים הקצרים ומכריעי המשחקים האלה, כששחקניו סוגרים מצוין מול כדור קרן או שוגים וסופגים, כשהחלוץ שלו ניצב מול שוער ומוצא את הפינה או את היציע, נשאר לו רק לחגוג או למרוט את השערות כאחרון האוהדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#