בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

90% שחקן מושלם

לראסל ווסטברוק יש כמעט הכל, אבל אינטליגנציית משחק מוטלת בספק מרחיקה אותו ואת אוקלהומה סיטי מטבעת האליפות

תגובות

ביל סימונס, איש הספורט שהופך עם הזמן לאגדי כמעט כמו מושאי הסיקור שלו, כתב אתמול על פגישה אקראית שהיתה לו במלון במיאמי עם פרשן ESPN, המאמן לשעבר ג'ף ואן גנדי. האחרון, שהודה כי כשהיה מאמן יוסטון טעה בצורה בה התנהל מול סטיב פרנסיס - גארד ששייך לזן המוכשרים אך בעייתיים - נאלץ להקשיב לתיאוריה החדשה של סימונס בהקשר של ראסל ווסטברוק. קבלו את "תיאוריית ה-10%".

"הטענה המרכזית היא שאפילו אצל השחקנים הטובים ביותר יש חורים", כותב סימונס, "במקרה הטוב ביותר הם ממצים 90% מהפוטנציאל שלהם, כשהחורים מהווים את ה-10% הנוספים. אפשר לבחור להתעסק ב-90% או ב-10%. חלק מהחורים פחות בולטים מאחרים. לארי בירד, למשל, לא היה מסוגל לשמור על פורוורד מהיר ממנו ללא עזרה. אפשר להחביא זאת בקבוצה הנכונה, עם המאמנים והחברים הנכונים. אבל דברים כמו הג'אמפ-שוט החמקמק של ראג'ון רונדו או פרצוף הבוטוקס שהשתלט על קארל מאלון במאני-טיים? אלה כבר 10% שמהבהבים כמו שלט ניאון. בניגוד למצב אצל קווין דוראנט, שם הם יותר חבויים, ה-10% של ראסל ווסטברוק ברורים מאוד – הפזיזות שלו משפיעה על כל מה שהוא עושה, לטוב ולרע. כשהוא זורק 27 פעמים במשחק, משליך שלשה בסיטואציה קריטית או דורס מישהו בעבירת תוקף כי היה משוכנע שהוא מסוגל להטביע מעל שלושה שומרים - אתה תשים לב לכך. ועדיין, זה מס ששווה לשלם בשביל לקבל את החבילה הענקית של הדברים הטובים שהוא מביא לשולחן. ואן גנדי הסכים אתי".

אי–פי

אני בטוח שזה הדיר שינה מעיניו של סימונס, אז הנה – גם אני מסכים עם התזה הבסיסית. תמיד עיצבן אותי לראות מאמנים שמנסים לשנות את השחקנים המיוחדים הללו, שאלי הכדורסל נגעו בהם עם הציפורן. בין אם זה פרנסיס, אלן אייברסון או אפילו ג'ייסון וויליאמס – שחקן שהיה כיף לראות בסקרמנטו, לפני שיובי בראון ביית אותו בממפיס ולפני שסורס סופית על ידי סטן ואן גנדי ופט ריילי במיאמי. צריך לקבל את הטוב עם הרע כשמדובר בשחקנים האלה ולהפנים שג'ון סטוקטון הם כנראה כבר לא יהיו.

לפחות על פי השנתיים האחרונות, מאמן אוקלהומה, סקוט ברוקס, אינו שייך לזן המאמנים הכובלים בכל הקשור לווסטברוק. הוא יודע מה יש לו ביד, הוא רואה כל יום את הפוטנציאל הנפיץ ומבין שאין טעם בשלשלאות. ועדיין, אפילו לברוקס נשבר לפעמים מה-10% של הרכז שלו. ברבע השלישי של משחק מספר שלוש, כשדוראנט ספג עבירה רביעית, ההיגיון הבריא היה להעביר את הפיקוד לווסטברוק בליווי ברכת "סע לשלום, המפתחות בפנים". ברוקס, שוודאי מכיר את "הגשש החיוור", נמנע מכך. למרות שהיתה לו עבירה אחת בלבד באותו זמן, ישב ווסטברוק על הספסל לצדו של דוראנט, וראה את דרק פישר ות'אבו ספולושה מקבלים קרדיט שנשלל ממנו.

האם מיאמי תזכה הלילה באליפות? ספרו לנו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

השאלה המתבקשת היא למה. תשובה אפשרית היא שברוקס, כמו כל מי שצופה במשחקי אוקלהומה, ידע שניווט הסירה על ידי ווסטברוק באופן בלעדי - ללא גורם ממתן ושמו דוראנט לצדו - דומה לנסיעה ברכבת הרים. וכשהקבוצה שלך ביתרון, כפי שהיו הת'אנדר באותם רגעים, אתה מחפש יציבות. את זו של ווסטברוק, ובכן, לא פשוט למצוא. וזו הנקודה היחידה בה אצטרך להתרחק מעט מהתזה של סימונס: המגרעות העיקריות של ראסל ווסטברוק - וזה מבלי לכלול את חוש האופנה המפוקפק שלו - עולות בשלב זה של הקריירה שלו על 10%.

ווסטברוק מתכונן למשחק מספר 5 (הלילה ב-04:00, שידור ישיר בספורט 5):

"הזריקות פשוט נכנסו לי", הוא אמר אחרי ההופעה הבאמת גדולה שנתן במשחק הרביעי. 32 פעמים הוא זרק לסל, 20 פעמים קלע. 43 נקודות ב-63%. מדהים. ווסטברוק עשה מה שהוא רוצה מהרגע הראשון, החזיק את אוקלהומה במשחק ולא היה רחוק מלנצח אותו עבורה. אבל הבעיה היא שלא כל יום הזריקות פשוט נכנסות. לפעמים הן פשוט מקלקלות, כמו בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, בהם היה נדמה שלעתים הוא מתעקש לא לשים את הכדור בידיים הלוהטות של דוראנט.

מבט בשורה הסטטיסטית התחתונה בשני המשחקים הללו – 27 נקודות, 9 אסיסטים, 8 ריבאונדים, ממוצעים מטורפים לכל הדעות – רחוק מלחשוף את כל האמת. אחרי הכל, ווסטברוק ממלא את הקטגוריות הסטטיסטיות כפי שמעט מאוד שחקנים יודעים. אבל כשאתה הרכז ואחד משני השחקנים המרכזיים של קבוצה בקליבר של אליפות, קבלת החלטות לקויה ואינטליגנציית משחק מוטלת בספק - וכן, העבירה ההיא על מריו צ'אלמרס בסיום המשחק הרביעי היא חלק מזה - לא יכולים להיות אחד מהחורים במשחקך.

העובדה שווסטברוק הוא שוטינג גארד שהוסב לפוינט גארד קשורה לכך מאוד. מנטליות של סקורר קשה לשנות. כך יוצא שהאיש הוא גארד היברידי מדהים עם יכולות שלא נופלות מאף אולסטאר, אבל גם כזה שלוקה בתכונה החשובה ביותר עבור שחקן בעמדה החשובה ביותר במשחק. כמובן שהפלוסים שהוא מביא עמו לשולחן גדולים מהמינוסים - אתלטיות נפיצה, יכולת להגיע לטבעת על פי רצון וכו'. אבל המינוסים הללו, אם לא יצליח לשפר או לפחות למתן אותם, עלולים להיות בדיוק מה שימנע מווסטברוק להיות שחקן גדול באמת.

אי–פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#