בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופניים

מחכים למהפכה הצרפתית

אליפות ישראל חשפה את ענף האופניים במערומיו: מסלולים לא אטרקטיביים, איחורים וחום לוהט. מזל שהרוכבים לא מפסיקים לחלום

תגובות

בעוד קצת פחות משבוע, הטור דה פראנס שוב ייצא לדרך. התוכן של המירוץ, שחוגג 99 שנה, אמנם יהיה מעט מרוקן ללא אלברטו קונטאדור ואנדי שלק, אבל היי, אחרי הכל - טור זה טור. כדי להיכנס מעט לאווירה הצרפתית, אחרי מספר שנים של היעדרות, החלטתי ללכת לצפות באליפות ישראל באופניים שהתקיימה בשבת האחרונה במפרץ חיפה. צרפת או לא?

בשעה 6:20 בבוקר כבר קפצתי מהמיטה נרגש כאחרון הטירונים. "לעזאזל, אני אאחר", חשבתי לעצמי כששקלתי לוותר על צחצוח השיניים ושתיית הקפה. כעבור עשר דקות, המזדה החבוטה כבר דהרה במורדות הכרמל אל עבר הצ'ק פוסט המפורסם. בקושי יממה עברה מהרגע שסיימתי את תחרות הריצה הקשה ביער עופר, והקיבה שלא הספיקה לקבל את ארוחת הבוקר שלה פשוט נדבקה לה לגב. לא נורא, ההתאוששות יכולה לחכות, העיקר שהספקתי להגיע לזינוק. אפילו נשאר לי זמן לשפשף את קרום השינה מהעיניים.

7:00 בבוקר: קו הזינוק של הטור דה פראנס המקומי רוחש פעילות. כל הרוכבים הטובים בארץ כבר דרוכים לזנק. הציוד היוקרתי והמשוכלל שמונח בין רגליהם (תירגעו, מדובר באופניים) זועק "קדימה לקרב". נראה כי אף אחד אינו זוכר, או לא יודע, שרק יום לפני כן, אחד ממפעלי הכימיקלים הגדולים באזור דלף. "הכתובת היתה על הקיר", חזרו על עצמם כל הפרשנים של תחנות הרדיו המקומיות שניסו להבריח את רוכבי האופניים מהעיר ללא הצלחה. בעודי מפהק פיהוק אחרון, חיפשתי טיפה של נוף פסטורלי שיחמם אותי לפני הטור דה חיפה. מבטי התקבע על פנינת הטבע האזורית – גגות האסבסט. עשיתי הכל כדי לסלק את מחשבות הסרטן המזיקות הרחק ממוחי והתמסרתי לניחוח הצרפתי שעלה מהר הזבל המשוקם שממול – הגרסה המקומית לפסגות הירוקות של האלפים.

איגוד האופניים

כשראיתי בשעה 7:20 שאף אחד אינו מזנק התחלתי להיות מודאג. לרגע לא חששתי שמשהו אינו כשורה - הרי אצלנו הצרפתים זה ידוע: איחור הוא דבר שבשגרה. הייתי יותר מודאג מכדור האש שהחל לטפס למרכז השמיים ולהפיץ את חומו השטני. לא יכולתי שלא לחשוב על חבריי הרוכבים שיאלצו לעשות 15 הקפות (168 ק"מ) מישוריות להחריד, בין גגות האסבסט והשפכים של מפרץ חיפה. נו טוב, בצרפת התנהג בצרפתי - התאמתי את עצמי ושתקתי. נראה שגם ד"ר אורי שפר, ראש מנהל הספורט ויד ימינה של השרה לבנת, התאים עצמו: האורח הפורח בעל השיער הכסוף והערך בוויקיפדיה, הגיע בלבוש פריסאי מהודר (חולצה שחורה מכופתרת ומכנס אלגנטי קצר) לטקס חניכת המפעלים. סליחה... מירוץ האופניים.

טור דה פראנס 2012: סיקור מיוחד ב"ספורט הארץ"

במהלך דקות ההמתנה הארוכות לזינוק הצלחתי להתרגש מדבר אחד: מרוכבי האופניים שלנו. כאשר אני הייתי ילד, יכולת לספור את המזנקים לאליפות ישראל באופניים על יד אחת. אולי שתיים. הפעם זה דרש עשרות ידיים. בהמשך התקבע מבטי על ארבעה דברים (יותר נכון פרטי לבוש): הראשון, מדי הרכיבה של ניב ליבנר. המקצוען הישראלי שרוכב באיטליה הגיע מצוחצח במדיה הרשמיים של קבוצתו Amore & Vita בכדי להגן על תואר האלוף. השני, חליפת הרכיבה הכחולה-לבנה של רן מרגליות, שהוחתם השנה בקבוצת הפאר "סקסו בנק", לצדו של הענק קונטאדור. הפריט השלישי שמשך את עיניי היתה קסדתו של הרוכב הצעיר גיא גבאי. הרוכב הכישרוני ששהה במחנה אימונים עם קבוצת הצמרת הצרפתית AG2R, שב ארצה כשקסדת הקבוצה השחורה צמודה היטב לראשו. כל שלושת האחרונים, סממנים מובהקים להתקדמותם של הרוכבים הישראלים שמעזים ופורצים את הגבולות הכי גבוהים בענף הקשה ביותר .

אבל היה עוד דבר אחד גדול, אפילו ענק, ממנו אי אפשר היה להתעלם גם אם ממש רצית: אולג סרגייב. "תזכור את השם שלו", אמר לי חברו לקבוצה בזמן שבהיתי בענק בעל המראה הסלאבי שבלט מעל כולם, "הוא רוכב חדש יחסית. לפני שבוע הוא הפתיע את כולם וסיים במקום השני את מירוץ התפוח נגד השעון, ששימש הכנה לאליפות".

Amore&Vita

קצת יותר מארבע שעות אחרי הזינוק, הרוכב ה"אלמוני" הוכיח לכולם - מי שהצליח לסבול את החום - שמעבר למבנה גוף שענף הרכיבה הישראלי טרם ראה, יש שם גם כישרון ורצון עז. סרגייב התקיף את כולם בהקפה האחרונה וגם בכירי רוכבינו נותרו משותקים אל מול הרוכב הצעיר שפשוט פוצץ את דוושותיו.

אז נכון, גם כוונות טובות לא יהפכו את ישראל לצרפת ויהיה די בטוח להמר כי המשטרה והרשויות המקומיות ימשיכו לחבל במאמצים של האיגודים להרים תחרות במיקום ראוי, שהמחוקקים ימשיכו לזרוק אגורות במקום יורו וכי תרבות האופניים הנפלאה שצמחה כאן בשנים האחרונות תמשיך להיות מנותקת לחלוטין מהסצנה התחרותית. מזל שלפחות יש לנו דור צעיר של חולמים, שמסוגל לדמיין את המהפכה הצרפתית מתרחשת כאן בישראל. וברוח דברים שאמר לי ליבנר השבוע - אם צרפת לא תבוא לישראל, הישראלים כנראה יבואו לצרפת "בעוד כמה שנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#