בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפנדל שלא נבעט

טוב או רע. אין באמצע

רונאלדו התעקש לבעוט פנדל חמישי כדי לזכות בתהילה, ומטבעו של עולם (התקשורת) חזר להיות "השחקן שלא יודע להתעלות ברגעי האמת"

7תגובות

מרגע שספורטאי עולה לגדולה, הוא מאבד את הזכות להפסיד. זה יקרה לו, כמובן, שוב ושוב. זהו טבעו של הספורט וגם הגדולים ביותר אינם חסינים, אך הפסד כבר לעולם לא יהיה עוד הפסד. הוא תמיד יסמל משהו. הידרדרות, נפילה, קריסה, לוזריות או בעצם הוכחה לכך שאינו גדול בתחומו כמו שחושבים. המקרה של התקשורת שמרוממת אדם בשיאו רק כדי לרמוס אותו בשעתו הקשה, נכונה בספורט יותר מאשר בכל תחום אחר. אליה נלווים גם רבים מהצופים והאוהדים.

הצפייה בליאו מסי ובכריסטיאנו רונאלדו על בסיס שבועי היא לא רק חוויה, אלא זכות. אפשר לאהוב אותם, אפשר לשנוא אותם, אבל קשה לא להעריך את יכולותיהם. אין רבים כמותם, ולאורך ההיסטוריה גם לא היו. סביר להניח שבעוד עשר-עשרים שנה, כשגם מסי ורונאלדו יהיו חלק מההיסטוריה של המשחק הפופולרי בתבל, כשיישארו מהם הזיכרונות – איכשהו, במבט לאחור נשארים בעיקר החיוביים – שאלת גדולתם תהיה מעט פחות שנויה במחלוקת, גם אם תשובה חד משמעית לעולם לא תינתן. הרי אנשים עדיין מתווכחים לגבי פלה ומראדונה.

רויטרס

בקרו באזור המיוחד של"ספורט הארץ" לכבוד יורו 2012

אבל כל עוד הם חלק מההווה, מסי ורונאלדו פגיעים הרבה יותר, טובים לא כמו מה שעשו לאורך קריירה, אלא כמו המשחקים האחרונים שלהם, אולי המשחק האחרון. הרי רק לפני כמה ימים זכה רונאלדו למחמאות על כך שסוף סוף הצליח "לסחוב" את פורטוגל על הגב, כאילו שאי פעם היה כדורגלן שמסוגל לעשות זאת, בלי הגנה שתשמור על שער נקי, בלי קישור שיזכה בכדורים ויספק לו במה עליה יוכל לזרוח. מקרה קלאסי בו המבקיע הפך לכוכב הגדול וכל השאר חסר משמעות. סדרה של ניסיונות בעיטה לא מוצלחים נגד צ'כיה הנחותה משמעותית נשכחה בגלל שכבש לבסוף. חצי הגמר מול ספרד החזקה משמעותית לא הניב את השער האחד הזה, ולא בגלל שהחמיץ ללא סוף. אפילו במצב הטוב היחיד אליו הגיע קיבל מסירה לא מוצלחת. זה לא משנה. האות למתקפה ניתן.

הבחירה ברונאלדו כבועט חמישי היתה שגויה – תן לבועטיך המצטיינים לבעוט ראשונים, הרי הפנדל החמישי כלל אינו מובטח לך אם תשלח לנקודה שחקנים טובים פחות שיחמיצו – אבל לא חריגה. כבר נראו בעבר קבוצות ונבחרות ששמרו פנדליסט מוצלח לבעיטה האחרונה. ראו שוויינשטייגר ודרוגבה בגמר ליגת האלופות, גם אם הראשון החטיא. איש לא יודע מה נאמר בין רונאלדו למאמן פאולו בנטו. זה לא מנע מרבים להסיק מסקנות.

רונאלדו יועד לבעוט חמישי בגלל שרונאלדו החליט לבעוט חמישי, כדי לזכות בכל התהילה במידה שהבעיטה הזו תתגלה כרגע שהעלה את פורטוגל לגמר. ברור שטובתו האישית עלתה על טובת הנבחרת. ברור גם שהוא לא סופר את בנטו ובעצם שבנטו כלל לא סופר את עצמו ונותן לכוכב שלו לקבוע סדרי עולם. כל כך מעט הם יודעים, כל כך הרבה הם מתיימרים לדעת.

כי זהו רונאלדו, אנוכי ושחצן. אנחנו מכירים אותו היטב, אנחנו רואים אותו 90 דקות מדי שבוע, לפעמים 180, לפעמים עוד חצי שעה של מסיבות עיתונאים וראיונות. כמה שעות שלמות במהלך שבוע של 168 שעות, רובן ככולן קשורות לכדורגל. זה מספיק עבורנו כדי לחרוץ דעה לגבי אופיו של אדם. חשוב מכך, משם נגזרות גם כל המסקנות שלנו על מעשיו, גם כאלה שאיננו רואים ואולי לא קיימים. איש לא היה חושב שמסי – הוא צנוע, הוא שקט, זה ברור, רואים את זה על המגרש - התעקש לבעוט פנדל חמישי כדי לזכות בתהילה. אצל רונאלדו זה טבעי וברור. סיפור ספורטיבי טוב זקוק לחלוקה לטובים ולרעים, וברור לאיזה צד שויך הפורטוגלי.

כי חייבים להיות צדדים, והם צריכים להיות קיצוניים. ווינרים ולוזרים, גיבורים ונבלים, מסי הגדול של ברצלונה רוב הזמן, מסי שקרס מול צ'לסי, מסי שקורס שוב ושוב במדי ארגנטינה ומסי שגדול במשחקי הידידות האחרונים שלה. לברון ג'יימס שקרס בעיתות לחץ במשך שנים ולברון ג'יימס שלפתע פתאום לא רק עומד בלחץ אלא גם מתעלה. אין באמצע, אין נסיבות מקלות, אין צורך לבחון את הקבוצה בה הם משחקים. ובעיקר, בלי הבנה שזה הספורט וגם הטובים ביותר מחטיאים, מפסידים או פשוט לא משתייכים לקבוצה טובה מספיק. בלי להיות ווינרים, בלי להיות לוזרים, פשוט להיות בני אדם.

וכך, אחרי עונה בה הוביל את ריאל מדריד לאליפות על חשבון ברצלונה – כולל שער ניצחון במשחק המכריע בקאמפ נואו; אחרי שעשה עבור פורטוגל את ההבדל בהתקפה במשך שני משחקים ברציפות, חזר רונאלדו לנקודת ההתחלה. הוא שוב "השחקן שלא יודע להתעלות ברגעי האמת". זה בסדר, הוא שמע את זה לפני כמה שנים גם במנצ'סטר יונייטד, לפני כמה אליפויות, גביע אירופה, עלייה עם נבחרת טובה אך לא גדולה לשלבים המאוחרים בטורנירי גמר, ואיזה 250 שערים.
 

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#