בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משימתו של אלכס פרגוסון

מאז 2007 לא החתימה מנצ'סטר יונייטד קשר למרכז המגרש. כדי להימנע מעוד עונה ללא תארים, חייב המנג'ר הותיק לבצע החתמה משמעותית

9תגובות

דמיינו את התסריט הבא: עונת 2012/13 יוצאת לדרך, ולאלכס פרגוסון יש מה שנקרא "בעיות טובות" בקישור. מייקל קאריק ואואן הארגריבס – הראשון קורא משחק נבון בעל יכולת מסירה, האחר אנרגטי ותזזיתי – מתמודדים לרוב על מקום בקישור האחורי. דארן פלטשר, דומה להארגריבס אך בעל תרומה התקפית גדולה יותר דרך כניסה לרחבה וכיבוש שערים, משחק לעתים לצד אחד מהם ויכול גם לתפוס את מקומם. אנדרסון הבשל מספק אנרגיה, מסירות יצירתיות וגם שערים. טום קלברלי, חמוש בניסיון שצבר בעונתו הראשונה בבוגרים של יונייטד, מרשים במשחק המסירות שלו בנגיעה. פול סקולס וריאן גיגס, כתמיד, מספקים אפשרויות יצירתיות נוספות. "סר אלכס לא רכש קשר חמש שנים", מתפעלים כולם, "ככה זה כשמתכננים היטב לעתיד".

כן, פרגוסון כהרגלו בהחלט תכנן לעתיד, אבל מצב הקישור במנצ'סטר יונייטד מראה מה יכולות להיות שוות כל הכוונות הטובות כשהגורל החליט אחרת. הקריירה של הארגריבס ביונייטד הסתיימה לפני שנה, אחרי שלוש עונות של מאבק בפציעות. דלקת במעי הגס השביתה את פלטשר בסוף 2010/11 ושוב החל מדצמבר האחרון, כשספק אם יחזור, ואם יחזור – באיזו רמה. חמש שנים אחרי שהגיע מפורטו, אנדרסון עדיין מסוגל לייצר הופעה גדולה שאחריה חמישה משחקים גרועים, שאחריהם פציעה לשלושה חודשים. גופו הפגיע לא מאפשר לו לשחק מספיק כדי לצבור ניסיון ולהפוך לשחקן עקבי יותר. קלברלי, אחרי השאלות לווטפורד ולוויגן, קיבל בעונה שעברה את המפתחות, החל היטב ונפצע בספטמבר. עד שחזר, העונה כבר עמדה לפני סיום. שנה אבודה.

אי–פי

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

כבר שלוש שנים לפחות שמרכז השדה הוא נקודת התורפה הגדולה של יונייטד. הבעיות מתחלפות, בהתאם למצאי השחקנים הכשירים, אבל אף ציוות לא מעניק לקבוצה את כל שדרוש לה - אנרגטיות, אגרסיביות, יצירתיות והחזקת כדור – כל הדברים האלה חסרים לה לעתים קרובות לא רק נגד סיטי, אלא גם מול באזל, וויגן, ווסט ברומיץ' ונוריץ'. שנה אחרי שנה המצב רק מחמיר ופתרון אין. תשכחו מהטענות כאילו הבעיה היא בבעלים, משפחת גלייזר, ובחובות אליהם הכניסה את המועדון. יונייטד אמנם לא מסוגלת להתמודד על כל שחקן בשוק ההעברות, אבל זה לא מנע ממנה להשקיע בקיץ שעבר 50 מיליון ליש"ט בדויד דה חאה, פיל ג'ונס ואשלי יאנג או לקנות שנה קודם לכן את כריס סמולינג וחאווייר הרננדס. איש מהם, כמובן, אינו קשר. כזה לא הגיע ליונייטד מאז 2007, כשהארגריבס ואנדרסון נחתו באולד טראפורד; לא קשר מוכר, אפילו לא הימור דוגמת בבה או גבריאל אוברטן וזוראן טושיץ'. גורנישט.

וגורנישט הוא סך התארים של יונייטד בעונה שעברה. אם אתם רוצים למצוא את הסיבה העיקרית לאובדן יתרון שמונה הנקודות בסיום העונה, חפשו אותו בקישור: בהשתלטות של וויגן על מרכז השדה בדרך לניצחון 0-1, בחוסר היכולת להחזיק בכדור בדקות האחרונות מול אוורטון, שהלמה בהגנה של יונייטד שוב ושוב עד שחזרה מ-4-2 ל-4-4, בחוסר האונים בדרבי מול סיטי. חוסר אונים שנראה לא פעם, גם במשחקים בהם האיכות של יונייטד בעורף או בהתקפה הספיקו לניצחון. לא ייתכן שפרגוסון לא ראה את זה וחשוב יותר, לא ייתכן שהוא לא יפעל הפעם.

את החלטתו לא לרכוש קשר בקיץ שעבר, אפילו אחרי פרישת סקולס, עוד אפשר להבין. עסקת סניידר היתה הימור גדול, פלטשר עמד לחזור, אנדרסון וקלברלי הרשימו בקדם העונה וגם במשחקים הראשונים. זה לא היה מרכז שדה מאוזן והוא איפשר ליריבות לבעוט יותר מדי לשער, אבל מבחינה התקפית זה היה חלום.

רויטרס

ואז הגיע הסיוט, בדמות פציעות שחיסלו לשניהם את העונה, בעוד פלטשר יצא לפסק זמן מכדורגל. אפילו המגן/בלם פיל ג'ונס, שהרשים בכמה הופעות בקישור, נפצע שוב ושוב. חזרתו המיתית של סקולס בשילוב העונה הטובה ביותר של קאריק באדום כמעט הספיקו לאליפות, עדות לגדולתו של פרגוסון, אבל העובדה שיונייטד הודחה משאר המפעלים ולא נזקקה לרוטציות במרכז השדה עזרה לה בליגה. רוטציות בקישור? כמעט לא היה עם מי.

עכשיו חוזר פרגוסון לאותו מצב בו היה בקיץ אשתקד, חמוש ודאי בכמה תובנות. אי אפשר לבנות על פלטשר או אנדרסון. אי אפשר לשים את כל הביצים בסל של קלברלי, שנותר סימן שאלה גדול. בגילם וכשהם מוגבלים לרוב למשחק בשבוע, גיגס וסקולס צריכים להיות בונוס, לא שחקני הרכב קבועים. מכל זה, יונייטד נותרה עם שחקן אחד שאפשר לבנות עליו, וזהו קאריק.

רכישתו של שינג'י קגאווה היא צעד מצוין, שתוסיף ליונייטד ממד של שליטה בכדור ויצירתיות. כלל לא ברור אם היא פותרת דבר מה בקישור, שכן היפאני רגיל לשחק בעמדה קדמית יותר. קשר התקפי, חלוץ שני, איך שלא תגדירו את זה. הוא משחק קרוב לרחבה, ויונייטד זקוקה למישהו שיבנה את המשחק מעמדה עמוקה יותר. באותה מידה, היא זקוקה לאופציה נוספת בקישור האחורי, שבניגוד לקאריק יהיה פיסי ואנרגטי. חשוב לא פחות, אלה צריכים להיות שחקנים שנמצאים או לפחות קרובים לשיאם, לא צעירים שיזדקקו לשנים כדי להתקדם.

ליונייטד יש חלוצים מצוינים ועורף המורכב מוותיקים שהיו מטובי שחקני ההגנה בשנים האחרונות וצעירים שיכולים להיות מהטובים בעולם בעתיד. כשמרכז השדה לא מסוגל לספק מגננה ראויה לעורף ולהוות במה עליה ירקדו נאני ורוני, ולנסיה וקגאווה, וולבק והרננדס, כשהלב לא מזרים דם, כל הגוף והקבוצה סובלים.

אם הייתי מוצא רוי קין חדש או בריאן רובסון חדש הייתי מביא אותו, אומר פרגוסון. הצרה היא שבעיות הקישור של יונייטד משמעותיות מספיק כך שאין צורך בשחקנים ברמות הללו כדי לשדרג אותו. החלטתו לדבוק בקיים בקיץ שעבר היתה סבירה, אך השנה לא ניתן יהיה להסביר מצב דומה אלא בעקשנות תמוהה. בזמן שבתקשורת האנגלית מדבר על עסקה לרכישת לייטון ביינס – יונייטד אכן זקוקה למגן שמאלי נוסף – לא זו העסקה שתעשה או תשבור את העונה באולד טראפורד. לא ייתכן שהקיץ הזה יסתיים מבלי שביונייטד ינחת קשר משמעותי. מצד שני, את זה גם אמרו לפני שנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#