שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
פרשנות

הנבחרת מציגה: הבשורה והמבוכה

הדאבל על לוקסמבורג מלמד שני דברים - מתחת לאף הפך תומר חמד לחלוץ אירופי וקשה להיזכר מתי היתה לנו הגנה כל כך גרועה

אורי משגב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב

ברעש הלבן הזה שהולך ומשתלט על השיח המקומי, שאין בו היררכיה ופרופורציה ויש בו מעט מאוד התייחסות למשחק עצמו, לפעמים כבר קשה לחובב הכדורגל לגשת לאירוע כמו זה שנערך הערב ברמת גן. להבין שהוא אמנם רואה משחק בינלאומי רשמי, אבל לא מאוזן בבסיסו.

לוקסמבורג וחברותיה לדרג השישי ביבשת אינן עונות אפילו להגדרה של יריבות אימון ראויות למרבית הנבחרות שמדורגות מעליהן. ביבשות אחרות לעתים נוהגת פיפ"א לקבץ נבחרות מעין אלה לטורניר קדם מוקדמות. מה זה אומר? ראשית, שהכרזות מפליגות לפני ואחרי ניצחונות על לוקסמבורג הן מביכות; ושנית, שבאופן עקרוני קשה ללמוד משהו עמוק על הנבחרת המנצחת ממשחקים כאלה.

מן הבחינה הזו, חרגה דווקא ההתמודדות הערב מהמקובל: ניתן היה להסיק ממנה שתי נקודות מהותיות לגבי נבחרת ישראל הנוכחית. שתיהן, אגב, באו לידי ביטוי מלא ומזוקק בדקה ה-13, שהסתיימה בשער הראשון והיפה של תומר חמד. לישראל צמח פתאום, בשולי הכביש הראשי, חלוץ יוצא מן הכלל. חמד ניחן במכלול תכונות של סטרייקר אירופי מובהק ­ הוא חזק, מהיר, גבוה, טכני, קורא משחק ומעורב בו. בנוסף, הוא אוחז באופי מצוין ונטול אגו, לא דבר מובן מאליו עבור שחקן התקפה (השוו אותו, למשל, לאלירן עטר או לטוטו תמוז, שניים מיריביו הפוטנציאלים לעמדה).

חמד, הערב בר"ג. חזק, מהיר, גבוה, טכני, קורא משחק צילום: שרון בוקוב

בואו לדבר על המשחק בעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

וכאילו זה לא מספיק, בלט לצדו בשני משחקי התרגול האחרונים גם עדן בן בסט, שהתקדמותו מפתיעה עוד יותר את מי שעקב אחריו בליגת העל. השיפור המרכזי אצלו לעומת העבר הוא בקבלת ההחלטות. לא רק בחירת הפעולה הנכונה, אלא גם מהירות ההחלטה וביצועה.

בהקשר הזה, של בחינת פעולה בודדת, קשה היה שלא להתמוגג מהשער המזהיר שלו.  למעשה, בן בסט מתפקד על המגרש כתואם חמד; למעשה, ייתכן שהם אפילו קצת דומים מדי. כדי לפצח הגנות של יריבות חזקות יותר, סביר שיידרש שילוב של חלוץ מטרה קלאסי מסוגם יחד עם מכדרר מהיר בעל יכולת מסירה מהאגף.

אבל הצרה המרכזית של ישראל במשחקי האמת של הקמפיין הזה, כפי שכבר הוכח בהופעתה הקודמת באיצטדיון רמת גן, לא תהיה בהתקפה. אותה דקה 13 הסתיימה אמנם בהברקה של חמד אבל התחילה במופע מביש של הגנה, שכמעט זיכה את היריבה החביבה בשער חוץ יוקרתי.

נהוג לומר תמיד שמשחק הגנה לא מתחיל בחוליית ההגנה, אלא מייצג עבודה קבוצתית של כלל המערכים. במקרה של ישראל 2012, דווקא מותר להתעכב על הרביעייה האחורית גופא.

קשה לזכור מצב גרוע יותר של המערך הזה בחמשת העשורים האחרונים; ספק אם היה. לכל המגנים שהרכיב גוטמן עד כה יש ליקויים קשים הן ביכולות ההגנתיות והן ההתקפיות, ואילו הבלמים מתקשים מאוד להגיע לכדור ארוך לפני החלוצים שלהם. כמעט כל חילוף מסירות מבלבל את ההגנה הישראלית. אפילו אמני הקישור וחלוצי הסופה של לוקסמבורג הביכו אותה מספר פעמים. זה מצב תשתיתי נורא. די בו כדי לקרקע פנטזיות עתידיות פרועות, מן הסוג שמתעקש לבצבץ כאן אחרי דאבל משכנע תוך ארבעה ימים, תהא היריבה אשר תהא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ