בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

ברית הזוגיות של עטר וגרסיה

ההרמוניה בחוד של מכבי תל אביב מסתמנת כהברקת העונה. ובטדי, השידוך המחודש בין אלי כהן לבית"ר מציף את המועדון באנדרלין

2תגובות

1. קבוצות שזוכות באליפות הן לא פעם כאלה שנהנות משילוב נדיר בין צמד שחקנים. אין די בכך, אבל לרוב ניתן לזהות שילוב כזה, שמוציא מהשניים הללו את המיטב ואינו בא על חשבון האחרים. בשנתיים האחרונות הימרה מכבי תל אביב על הכימיה בין אלירן עטר לברק יצחקי, וגילתה שהיא עובדת טוב מדי בעיקר מחוץ למגרש וההשלכות שלה על המגרש ובחדר ההלבשה הרסניות. בלית ברירה, ואולי באיחור, הוחלט להגלות את יצחקי ולתת לעטר הזדמנות אחרונה למצות משהו מהפוטנציאל האדיר שלו.

בקיץ, כשמכבי נבנתה מחדש, ידעו ג'ורדי קרויף ואוסקר גרסיה כי הם חייבים לסדר לעטר חבר חדש בחוד, כזה שלא יגנוב את ההצגה, יידע לפרגן ויקפיד לתפעל את הזוגיות הזאת רק בתחומי המגרש. גונזלו גרסיה ענה על כל דרישות התפקיד. בתחילת העונה היתה תחושה שגרסיה גונב לעטר את ההצגה, הרבה בזכות כישוריו ואיכויותיו, אבל גם בשל הפחד המוצדק של רבים במכבי לבנות שוב על עטר רק כדי להתאכזב בסיום. אלא שככל שהליגה מתקדמת, מתחוור כי הזוגיות הזאת לא רק נראית מצוין, אלא גם עשויה להוות נדבך משמעותי בשאיפות האליפות של מכבי.

ניר קידר

בואו לדבר על משחקי המחזור בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

ייתכן שזה לא יהיה צמד מסונכרן כמו אוחנה ומלמיליאן, ורמוט ושכטר או אובארוב ופולוקארוב, אבל שווה לתת לו הזדמנות. עטר נראה רגוע מתמיד, הוא מבקיע בקצב מרשים ובעיקר יודע שיש לו חבר טוב שמבקש להפוך אותו לטוב יותר. גרסיה מסתמן כמו זר בעל איכויות נדירות מבחינה מקצועית ואנושית. כזה שלא כופה עצמו על המשחק, בטוח בעצמו, מפרגן ושם את הקבוצה במקום הרבה יותר גבוה מהאינטרס האישי. כזה שלעטר יש מה ללמוד ממנו ולהרוויח מכל דקה לצדו.

2. עם שריקת הסיום לניצחון על הפועל ת"א הוכרז אלי כהן רשמית כאתר עלייה לרגל. נכון, בעיקר עבור אוהדי בית"ר ירושלים, אבל גם זה משהו שלא כדאי לבטל בימים כאלה. הכבוד לו זכה, הנשיקות, החיבוקים ולחיצות היד גרמו לו לערוך השוואות לימים הגדולים ההם, כאשר הוביל את בית"ר לאליפות סוחפת עם אוחנה, שאלואי ושות', והמסקנה שלו היתה נחרצת - הפעם זה גדול ומשמעותי יותר.

ייתכן שאיזה כוח עליון שידך שוב בין בית"ר לכהן בעונה שעברה, אחרי העזיבה של יובל נעים, ייתכן שזאת סתם ההחלטה הטובה ביותר שקיבל איציק קורנפיין בימיו כיו"ר הקבוצה. בכל מקרה, גם הזוגיות הזאת, בין בית"ר לכהן, מוציאה משני הצדדים את המיטב. כי בית"ר, חשוב לדעת, צריכה בתקופה הזאת מישהו שהוא הרבה יותר מסתם מאמן כדורגל טוב. כהן הוא פסיכולוג לעת מצוא, אוזן קשבת, אב, אח גדול, חומה בצורה בפני לחצים לא מקצועיים, מעודדת במשרה מלאה, משקם ומאחה קרעים. אם היה מסתפק רק באימון הקבוצה, ספק אם הוא או בית"ר היו שורדים.

כהן אולי מוכר לשחקנים שלו כמה אגדות שאינו מאמין בהן - ערן לוי שמע לא פעם שהוא המקבילה של ואן פרסי, חן עזריאל הושווה לתיירי הנרי, מגרלשווילי צוין על ידו כמגן השמאלי הטוב בארץ - אבל זה עובד מצוין. ולראייה, קשה למצוא בימים אלה שחקן אחד בבית"ר שלא נותן תפוקה גדולה יותר מיכולתו האמיתית. גם המחמאות לקהל הבית"רי הוכיחו עצמן כטכניקה מצוינת לגייס אותו מחדש ולהזרים לקבוצה ולטדי אדרנלין שכל כך חיוני בסיטואציה האמורה.

הניצחון אתמול על רמת השרון הוא הישג גדול בהרבה משלוש הנקודות נגד הפועל ת"א. מלבד היותו השלישי ברציפות, הוא מגיע אחרי אופוריה כמעט חסרת פרופורציה ובסיומו של משחק לא משכנע. והוא בעיקר מסייע לכהן לבצר את מעמדו בבית"ר ולהמשיך בשיקומה ובהכנתה לקראת תור הזהב החדש שלה. צריך לקוות רק שזה יהיה בלי אלי טביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#