בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתיחת ליגת העל לנשים

משני צדי קווי העוני

כדורסל הנשים הישראלי סבל מדיאטה חמורה, אך באופן אירוני דווקא העניין בצמרת גובר ואי אפשר לנחש את זהות האלופה

תגובות

לטוב ולרע, המשחק על גביע ווינר שנערך בשבוע שעבר בין רמלה לרמת השרון כנראה מייצג בדייקנות את העונה שבפתח: מהצד החיובי – הארכה, אי וודאות עד השנייה האחרונה ושי דורון אחת. ומול זה: כדורסל בינוני רוב הזמן, ובעיקר העובדה שהמשחק הזה היה המצאה חדשה בשדה הכדורסל העולמי - גמר בלי טורניר. במקום מפעל עם שמונה קבוצות קיבלנו וואקום שמשקף נאמנה את הריק שמשתרע בליגת הנשים מתחת לאשדוד, רמלה ורמת השרון. הבעיה היא שאת טורניר ווינר עוד אפשר איכשהו להעלים – אבל את הליגה אי אפשר להתחיל ישר בפיינל-פור.

במדינות ספורט נחשלות מסתפקים לפעמים בליגה של 6-5 קבוצות. אין שחקנים ומתקנים בשביל יותר מזה. כדורסל הנשים הישראלי, שהמשבר הכלכלי חבט בו קשות בשנים האחרונות, לא רחוק משם: הליגה התכווצה השנה מ-11 ל-9 קבוצות, היורדת (אליצור חולון) שוב לא ירדה, ומתחת לשלוש הגדולות התקציבים כה רזים עד שלחלק מהסגלים רואים את העצמות.

באופן אירוני, ככל שהענף צולל אל מתחת לקו העוני, העניין בצמרת גובר. אחרי שלוש אלופות בשלוש שנים – ולא במשחק אחד של פיינל-בלוף בנוסח הגברים – כל ניסיון לחזות מי תיקח את העונה הזו הוא יותר תחושת בטן מהערכה מושכלת. שובו של החוק הרוסי (או שמא החוק הרוסית) הוא חדשות טובות לרמלה שהחזירה את שי דורון, אבל הצורך לשחק עם הרכבים שונים באירופה ובליגה והתימרון בין שבע זרות (!) בשתי המסגרות לא יקלו על עדן ענבר להפוך את הגלריה שלו לקבוצה.

ספי מגריזו

נסו לנחש את זהות האלופה בעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

אשדוד ניצבת בפני המבחן הקשה של כל מועדון בנסיקה: מבחן העונה השנייה. בשונה מקרית שמונה מהכדורגל, כאן המאמן נשאר, ואתו הגרעין הקשה של ההרכב. בכלל, על רקע הפרעת הקשב של הנהלות בספורט הישראלי, בליגת הנשים ניכרת יציבות מרשימה באגף המאמנים. עדני דגן באשדוד, שיקי פלח ברמת חן, אורנה אוסטפלד ועדן ענבר ברמלה ימשיכו להוביל את חבורת הצמרת. העובדה שענבר ממשיך אחרי ייסורי אשתקד מעידה שיואל לביא הרבה פחות מעורב, או שהוא התרכך עם השנים. לא ברור איזו אפשרות פחות סבירה.

החוק הרוסי יפתח פתח ליותר הזדהות עם השחקניות, אבל גם יחדד את הדלות של קאדר הישראליות הראויות. בטווח המיידי מפתה לפתור את הבעיה באמצעות הצפת הליגה בזרות, אבל כבר ראינו שזה לא באמת עוזר. בטווח הארוך הפתרון טמון בעבודת עומק ובהצמחת שכבה עבה של ישראליות ברמה לגיטימית. לא יזיק להחזיק אצבעות שכמה מהנערות שיקבלו השנה הזדמנות נדיבה בקבוצות הגוש התחתון יקחו אותה בשתי ידיים.

עוד לפני הג'אמפ הראשון, ברור שהסיפור הפיקנטי של הליגה הוא השת"פ של הזוג הנשוי לייסי את ווקר ברמלה. למעשה, זו יותר מפיקנטריה: זו הצהרה על חופש בחירה ועוצמת נשים שהיא חלק מחשיבותה הציבורית והחינוכית של הליגה הזו. אבל סמלים וערכים הם העיקר רק עד שמתחילים לשחק. מיד אחר כך, ווקר ולייסי יצטרכו להוכיח שיש להן כימיה גם על המגרש.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#