בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרגע הגדול של מכבי נתניה הגיע

אחרי שנים של הבטחות ודחיות, נתניה הציגה אתמול את אצטדיונה החדש, בתוספת כדורגל איכותי וקהל נהדר

5תגובות

בשנת 1988, כשהייתי בן 10 ושיחקתי בקבוצת הילדים של מכבי נתניה, שיחקנו מול מכבי חיפה באיצטדיון הקופסא לפני משחק הבוגרים. הובטח לנו שהשחקן המצטיין יעלה לחימום עם הקבוצה הבוגרת ולשמחתי הצטיינתי וזכיתי בכבוד הגדול, מיותר לציין שהתרגשתי עד דמעות. כשנכנסתי לחדר ההלבשה של הבוגרים, רועד כולי, ניגש אליי כוכב הבוגרים דאז, רונן גבאי, שצפה במשחק שלנו, ואמר לי שאם אמשיך ככה, יום אחד גם אני אככב בקבוצה הבוגרת, אבל לא באיצטדיון הזה, כי בעוד שנים מעטות יבנה איצטדיון חדש ומפואר שיחליף את הקופסא המיתולוגי.

בשנת 2003, בהיותי קפטן הקבוצה הבוגרת, הייתי שותף לגזירת הסרט שבישר את תחילת העבודות בברכת חנון, שם מוקם האיצטדיון החדש. הייתי בטוח שתוך שנים לא מעטות אכן אגשים, לפחות חלקית, את נבואתו של גבאי, ואשחק באיצטדיון המפואר בנתניה.

אתמול, סוף סוף, אחרי ציפיה ארוכת שנים שנראתה כנצח, אלפי נסיעות בכביש החוף ומבטים לכיוון הפיל הלבן שנבנה או לא נבנה, ואז שוב נבנה, סוף סוף הגיע הרגע. הנהלת מכבי נתניה והאוהדים, במחווה מאוד מרגשת מבחינתי, הזמינו אותי למשחק הבכורה באיצטדיון.

שרון בוקוב

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

הייתי מאוד נרגש. אחד האנשים הראשונים שראיתי כשנכנסתי לתא הכסף באיצטדיון (אחרי תא הכבוד בקופסא תא הכסף נראה כמו תא מיהלומים), היה אליל ילדותי, והשחקן היחיד שהערצתי בחיי ושלשמחתי שיחקתי במשחק הפרישה שלו, שלום תקווה. מוזר לחשוב ששנינו הוזמנו למשחק תחת אותו סטטוס. נפגשתי עם עוד אנשים שלא ראיתי שנים - אוהדים, שחקני עבר, חלק מהבוסים הקודמים שלי בקבוצה ועוד. זה הרגיש כמו מפגש מחזור מטלטל וסנטימנטלי.

האיצטדיון עצמו פשוט מרהיב. אירופה בנתניה. אמנם אין מספיק דרכי גישה וגם החניה לא הכי מסודרת, אבל המגרש עצמו עוצר נשימה. הכניסות והיציאות ממנו מסודרות מאוד ולא היו תורים ודחיפות. האקוסטיקה במגרש נפלאה והקהל נתן אווירה מחשמלת שפשוט עשתה לי חשק לשכוח מהגב השבור שלי, להיכנס למגרש ולרוץ בלי הפסקה.

גם השחקנים לא ביישו את המעמד, ובעיקר במחצית השניה סיפקו כדורגל קצבי ואיכותי. שני דברים שלא קשורים לכדורגל, אחד מביך ואחד סמלי, צדו את עיניי. המביך היה לראות את שרת הספורט, במדינה שתקציב הספורט בה הוא הנמוך בעולם המערבי (שליש מהמדינה הלפני אחרונה בדירוג), שלא עושה מספיק למען הספורט וספק גדול מאוד אם עשתה דבר בכדי לעזור לבנות את האיצטדיון הספציפי הזה, מצטלמת עם ראש עיריית נתניה, שעשתה המון למען הספורט ורק בזכותה בכלל הגענו לרגע הזה. זה קצת הזכיר לי את הקפיצה הפתטית שלה על הפודיום של גל פרידמן באתונה 2004.

הסמלי, שבטח גרם למיכאל בן ארי להשתולל מזעם בביתו, היה ששני הקפטנים, שהובילו את הקבוצות למשחק הפתיחה של האיצטדיון, היו ערבים ושני הכובשים של נתניה, שהקפיצו את הקהל עד לגג היציעים, גם היו ערבים, אבל זה רק מראה שאין כמו ספורט לקירוב לבבות ועשיית שלום.

יצאתי מהמשחק נרגש אך עם צביטה בלב, על כך שלא הייתי חלק מהמשחק עצמו. אבל אם נשים אותי בצד (אחרי 15 שנה במגרשים הגיע זמן שאזוז הצידה), אפשר רק לקוות שהקהל הנתנייתי ימשיך ויבוא לעודד את קבוצתו האהובה. ימשיך למלא את היציעים ולא רק במשחקי פתיחה או בארועים מיוחדים, כי חוויה כזו של יציעים מפוצצים ושירה בלתי פוסקת של 14,500 איש, היא משהו שלא יסולא בפז ולעיר נתניה, לראש העיר ולמועדון הענק הזה, פשוט מגיע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#