הפועל ירושלים עוד לא בדיוק, אבל בערך

הקבוצה של שרון דרוקר עוד רחוקה מלהרשים, אבל נראית יותר טוב, בעיקר בזכות פולן. ולאן נעלמה השיטה של בני הרצליה?

אייל גיל
אייל גיל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל גיל
אייל גיל

1. בואו לא נבזבז את הזמן של כולנו: אין צורך להתרגש יתר על המידה מהתצוגה אתמול (ראשון), כי הפועל ירושלים רחוקה מלהרשים. ההפסד המביך בשבוע שעבר עם פתיחת היורוקאפ מאזן את ההתרגשות משני הניצחונות האחרונים, ובהפרשים גדולים, בליגת העל. לשמחת שרון דרוקר, מיד מגיע "אבל". זה עדיין לא זה, אבל זה כבר נראה הרבה יותר טוב. 

סגל עמוק הוא ברכה, אבל הרבה מאוד פעמים הוא גם כאב ראש עבור המאמן. האופציות הרבות שנמצאות על הפארקט ועל הספסל יכולות לסנוור ולעכב את הדרך למציאת השילוב הנכון והבריא. לפחות המעבר לשני משחקים בשבוע יעזור לירושלים לזרז את תהליך ההבשלה האטי. אטי מדי עבור קבוצת כדורסל ששואפת להשיג משהו העונה.

בינתיים, מתוך העומק מתחילים לצוץ מספר שחקנים שלוקחים אחריות. ג'ייקוב פולן יכול להיות כוכב גדול, והוא עושה צעדים ראשונים בדרך למעמד של מקבל ההחלטות העיקרי. חל גם שיפור בהפעלת קרייג סמית' בצבע, וזה בונוס איכותי בליגה שלנו. דן גרונפלד סוף סוף מקבל הזדמנות אמיתית ומחזיר עם חכמת משחק שהיתה חסרה מאוד לירושלים. וכדי שהתהליך יושלם, יש גם את אלה שצריכים לשלם את המחיר. מאיר טפירו, למשל. דרוקר התחיל את העונה בייבושו על הספסל, פתאום נתן לו את המפתחות ועכשיו הוא שוב
מסופסל. כשהשניים הללו יגיעו לבסוף לעמק השווה, כל הקבוצה תרוויח.

דרוקר והספסל של ירושלים. סקגל עמוק הוא ברכה, אך לפעמים גם מהווה כאב ראשצילום: ספי מגריזו

2. "כולם מדברים על כמות הזרים ומפספסים את המחויבות. לישראלים יש הרבה יותר מחויבות", אמר ארז כץ בראיון הפרישה שלו אתמול ב"ספורט הארץ". כנראה שאריאל בית
הלחמי, המאמן של הרצליה/השרון, בה שימש כץ קפטן בשנים האחרונות, לא ממש מסכים אתו.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

בית הלחמי מעלה באופן אוטומטי את רביעיית הזרים שלו בחמישייה, למרות שאף אחד מהם לא ממש מחויב להובלת כדור או למשחק קבוצתי. מי שנפגע מכך הם גם הזרים עצמם, כמו ג'ומיין ג'ונס, שפשוט לא מקבל כדורים טובים בצבע. על הספסל מתייבשים ניב ברקוביץ' וגיא לביא - לא רכזים מושלמים, אך לפחות כאלה שטובת הקבוצה לנגד עיניהם - שעולים רק כשהקרב כבר אבוד. אין תרגילים? אבדה השיטה? אין מסירה בודדת בהתקפה? מה זה חשוב, העיקר שרביעיית הזרים תעשה את היומית שלה.

דאנקן מתחיל להרגיש את זה, אתמול מול בני הרצליהצילום: ספי מגריזו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ